לתרומות לחץ כאן

מהו התעסקות האסורה עם מוקצה? [מוקצה – חלק ב]

בס"ד

מאמרנו השבוע עוסק בשאלה איזה התעסקות עם מוקצה אסורה בשבת, ואיזה התעסקות עם מוקצה מותר? מה הם הדרגות השונות בטלטול מוקצה? מהו טלטול מן הצד, ומה דינו? מהו טלטול בגופו ומה דינו? מהו טלטול כלאחר יד ומה דינו? מהו טלטול ע"י דבר אחר ומה דינו? כאשר יש נפל לאדם בשבת סכום כסף נכבד בסלון, ואנשים אמורים להיכנס הביתה, האם יש לו דרך לדאוג שהכסף יהיה תחת הספה או הארון ולא יגנב? כאשר מכשיר יקר שהוא מוקצה נשכח במקום שעתיד להרס האם מותר מותר להניח עליו חפץ ולטלטלו כך? האם נגיעה במוקצה אסורה? באיזה מצבים אסור לגעת במוקצה שעלול להתנדנד? ובאלו מצבים הדבר מותר? האם יש הבדלים אם הטלטול בעקיפין הוא לצורך המוקצה או לצורך דבר המותר? כיצד ניתן לטייל עם כלב בשבת? איזה פעולות מותרות ואילו אסורות? והאם יש הבדל בין טיול ברחוב ראשי בניו יורק סיטי לבין עיירה קטנה, או חצר בעיר הגדולה? האם מותר לטלטל אקווריום עם דגים בשבת? מה דין טיפול בתוכי בשבת? למי מותר לטלטל את הסלייסר בשבת ולמי אסור? כיצד אותו סיר בבית אחד הוא מוקצה ובבית השני הוא מותר בטלטול? מה הדין טלטול מעבד מזון שנשאר בו דבר מאכל? והאם מועיל להוסיף בו דבר מאכל כדי לטלטלו? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

מהו התעסקות האסורה עם מוקצה? [מוקצה – חלק ב]

פרשת השבוע מלמדת אותנו כיצד בנו את המשכן, התורה מלמדת אותנו כי המלאכות האסורות בשבת הם אלו שנדרשו לבניית המשכן, משום שמלאכה אינה עמל ויגיעה, אלא יצירה, והיצירה האמיתית של העולם הוא מלאכת המשכן. ורק דבר הנדרש לצורך מלאכת המשכן קרוי מלאכה ועובדה.

אמנם בשבת נדרשת מהאדם גם מנוחה והנהגה שכל מלאכתך עשויה, והדבר נלמד מדברי הנביאים, ולכן תיקנו חכמים איסור מוקצה הדורש מהאדם להסיח את דעתו לחלוטין מכל דבר הקשור למלאכה, ואף מדבר שלא היה מוכן לכבוד שבת בכניסת השבת.

בשבוע שעבר עמדנו על כך כי קיימים שני גזירות באיסור מוקצה: א. דבר שאינו כלי, אוכל, ספר, בגד, ולא הוכן לשבת או לא היה ראוי בכניסת שבת. ב. כלים שלא נועדו לשימוש תדיר בשבת, עליהם ישנם הגבלות שונות.

השבוע נרחיב ונחדד מהו האיסור במוקצה, איזה טלטול מותר ואיזה טלטול אסור. נציין רק כי שבוע שעבר נפלה טעות בכתיבת הדברים ונכתב כי טלטול מן הצד בכלי שמלאכתו לאיסור תמיד מותר, ובמוקצה מחמת גופו תמיד אסור, הדברים אינו מדויקים וכפי שנפרט במאמר כעת.

דרגות טלטול מוקצה השונות

כפי שביארנו במאמר הקודם מהות איסור מוקצה הוא להסיח את דעתנו מדברים שלא שייכים לשבת. ולכן עיקר האיסור הוא בטלטול ישיר בידיים של דבר המוקצה, אולם כאשר הדבר נעשה בעקיפין והדבר אינו נחשב שהוא עסוק בחפץ של המוקצה, יש קולות שונות ובחלק מהמקרים הדבר מותר, וכפי שנפרט.

בהלכה מצינו כמה דרגות בטלטול מוקצה:

א. טלטול מוקצה בידיו.

ב. טלטול מוקצה בידיו אולם מונח עליו דבר היתר, והוא מטלטל את שניהם כאחד.

ג. טלטול מוקצה בצורה מכוונת ע"י דבר אחר. למשל הזזת מוקצה באמצעות מקל, או סכין, או שליפת דבר מתחת למוקצה, ובכך הוא מזיז את המוקצה, לדוגמא צנון טמון בעפר, והוא שולף את הצנון ומפיל את העפר שעליו. צורת טלטול זו קרויה בהלכה 'טלטול מן הצד'.

ד. טלטול מוקצה בעקיפין, הן ע"י דחיפה מכוונת במרפקו, דחיפה ברגלו, והן בעקיפין ממש, כגון שכיבה על קש שעל המיטה, וע"י השכיבה ותנועות גופו הקש מסתדר תחתיו. צורת טלטול זה קרויה בהלכה טלטול כלאחר יד או טלטול בגופו.

ה. נגיעה מכוונת במוקצה בלי לנדנדו.

קיצור כללי מוקצה

בקצרה כללי המוקצה הם:

טלטול בידיו אסור.

טלטול מוקצה יחד עם דבר היתר, אסור מלבד מקרים יוצאי דופן שיופרטו.

טלטול מן הצד מותר רק כאשר הטלטול נעשה לצורך דבר המותר ולא לצורך דבר המוקצה.

לדוגמא מותר לשלוף צנון ובכך להזיז את העפר המפריע לשליפה, כאשר מטרת הפעולה הוא לקיחת הצנון המותר והפעולה אינה נעשית לצורך העפר. אולם אם אדם רוצה מסיבה כלשהי לפזר עפר בחלל הבית ולכן הוא שולף את הצנון הנמצא בתוך העפר בחוזקה, והעפר מתעופף בחדר, אף שהפעולה דומה כיון שהיא נעשית לצורך דבר האסור כלומר העפר הדבר אסור.

טלטול בגופו או כלאחר יד מותר, אף כשהמטרה הוא לשמור על המוקצה שלא יגנב או יקרה לו נזק. וכן מותר לנגוע במוקצה בלי לנדנדו.

טלטול מן הצד וטלטול בגופו

כאמור כאשר הטלטול מוגדר כטלטול מן הצד מותר לטלטל את המוקצה רק כאשר המטרה הוא לצורך דבר היתר, אולם כאשר הטלטול בגופו מותר לטלטל גם לצורך דבר האסור. הדוגמא המובאת בשלחן ערוך (או"ח סי' שיא סעיף ח) הוא שאם יש צנון המכוסה בעפר, ואדם תוחב כלי חד בצנון ומעלהו, והעפר נופל מאליו, הדבר נחשב טלטול מן הצד, והוא מותר רק אם הוא עושה את הפעולה לצורך דבר המותר, במקרה זה אכילת הצנון, אולם אדם שהובא לו כסף אסור לו לדחוף את הכסף עם סכין וכדומה.

אמנם כאשר יש לאדם קש שהוא מוקצה על המיטה, והוא רוצה שהקש יהיה מסודר על המיטה שיהיה לו נח לשכב עליו אסור לסדרו בידיו או ע"י כלי, אולם מותר לאדם לשכב על מיטה ולהתנענע בגופו ובכך הקש יסתדר תחתיו, והוסיף המשנה ברורה שהוא הדין מותר לדחוף את הקש באחד משאר איבריו.

וביאר הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה ח"א סי' יד אות ב) שכל שהוא הדרך לטלטל כך את הדבר אולם אינו בידיו ממש הוא מוגדר כטלטול מן הצד, אך אם אין הדרך לטלטל כך את המוקצה הוא מוגדר כמוקצה בגופו. [וראה חזון איש (או"ח סי' מז ס"ק יג) שביאר את הדברים בצורה אחרת, אולם כתב שדבריו הם שלא כדברי שאר הפוסקים].

אמנם משמעות המשנה ברורה (סי' שח ס"ק יג) שאין לטלטל מוקצה בגופו לצורך המוקצה אלא אם הדבר נחוץ, כגון במקום חשש הפסד, או שהוא זקוק לכך כדי לישון בנוחות, וכדומה. וכן כתב בפירוש הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ה סי' כב תשו' ו).

צורות של טלטול שלא ע"י ידיו

השלחן ערוך (או"ח סי' שח סעיף מג) כתב שמותר לנשוב רוח על דבר מוקצה כדי שיעוף, ואין בכך איסור טלטול מוקצה, והרמ"א (שם סעיף ג) ביאר שההיתר הוא משום שלא נאסר טלטול מוקצה כלאחר יד.

אמנם הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ה סי' כב תשו' ח) כתב שאם דוחף את המוקצה בחלק האחורי של היד, לא ברור שהוא נחשב כלאחר יד, [ולכאורה הטעם משום שצריך שלא יחשב שמתעסק עם המוקצה, ובשינוי קל עדיין נחשב שמתעסק עם המוקצה], ורק כאשר דוחף את המוקצה במרפקו נחשב כלאחר יד. וכן נראה במשנה ברורה (סי' רעו ס"ק לא) שכתב שאם נוטל את המוקצה באחורי ידיו או בין אצילי ידיו [תוחב את המקוצה בין זרועו לגופו] נחשב טלטול מן הצד ולא טלטול בגופו. אך כאשר דוחף את המוקצה ברגלו כתב המשנה ברורה (סי' שח ס"ק יג) שהדבר נחשב לטלטול בגופו ומותר אף לצורך שמירה על דבר המוקצה.

נגיעה במוקצה

השולחן ערוך (או"ח סי' שח סעיף מב; ורמ"א שם סעיף ג) כתב שהאיסור במוקצה הוא רק כשהוא מטלטל את החפץ, אולם מותר לגעת בו כל שאינו מנדנד את החפץ.

וכתב המשנה ברורה (סי' שח ס"ק יז; סי' שי ס"ק כב; סי' שיא ס"ק כא; סי' שכב סק"ג; סי' תקיב סק"ב; שם ס"ק יב) שאף שהמגן אברהם (סי' שי סק"ג) אסר לגעת במקום שנגיעה במוקצה הוא לצורך המוקצה, כגון שמניח עליו כלי לשמור עליו שלא ישבר, הגר"א והדרך חיים (סי' שי סעיף ו) התירו, ולכן מותר לגעת במוקצה אף שהוא לצורך המוקצה. וכן פסק המשנה ברורה להלכה להתיר.

אולם כתב בשלחן עצי שיטים (סי' ב אות א; וכן הורה בחוט שני ח"ג פמ"א סק"א ע"פ המשנה ברורה המובא להלן) כי במידה הנגיעה עלולה לגרום לחפץ להתנדנד, והנגיעה היא לצורך החפץ האסור, אסור לגעת בו.

אולם אם הנגיעה לא עלולה לגרום לחפץ להתנדנד, אף הנגיעה היא לצורך שמירת החפץ הדבר מותר. וכן במידה הנגיעה אינה לצורך שמירת החפץ אך היא עלולה לגרום לחפץ להתנדנד, אך הדבר אינו מוכח, הדבר מותר.

לדוגמא מותר ללמוד על שולחן שיש עליו כסף, אף שתוך כדי הלימוד הוא מתנדנד ולעיתים מנענע בכך את השולחן והכסף, משום שהדבר אינו ברור שהוא ינענע את השולחן, וגם במידה והוא מנענע אותו הוא לצורך לימודו ולא לצורך הזזת הכסף. (משנה ברורה סי' שט ס"ק טו).

וכן כתב המשנה ברורה (סי' שח ס"ק יט) שמותר לקחת חפץ המונח מעל מוקצה, אף שע"י נטילת החפץ המוקצה זז, משום שהוא מוגדר כטלטול מן הצד לצורך דבר היתר. ורק כאשר הנגיעה המנדנדת את המוקצה נועדה לצורך המוקצה, כגון הנחת קערה מעל ביצה שנולדה בשבת לשמור עליה שלא תשבר.

כמו כן מותר לגעת במוקצה בלי לנדנדו אף שמשתמש בו, ולכן מותר לשבת על אבן של מוקצה, ולגעת באבן בידיו כל עוד שהנגיעה בידיו אינו מזיזה את המוקצה, אולם אם הנגיעה אינה מזיזה את המוקצה אך הישיבה גורמת לאבן להתנדנד מעט אין בכך איסור, משום שהוא טלטול בגופו המותר בשבת.

אולם במידה והנגיעה נעשית לצורך דבר האסור, כגון לכסות ביצה שנולדה בשבת עם כלי, לצורך הגנה על הביצה שלא תשבר, במקרה זה אסור אף שלא ברור שהנגיעה תנענע את הביצה, משום שהדבר מצוי מאד שהנגיעה מנדנדת את הביצה העגולה. (משנה ברורה סי' שכב סק"ג; סי' תקיב סק"ב; שם ס"ק יב).

טלטול מוקצה אגב דבר היתר

דבר שהוא מוקצה מחמת גופו, כלומר דבר שהוא מוקצה משום שאינו כלי ולא הוכשר לשימוש בשבת, אסור לטלטלו אף אם הניחו עליו דבר אחר, למשל אדם שיש לו אבן בחצר, והוא צריך את מקום האבן, או רוצה להניח את האבן שיתפוס את הדלת או כל שימוש אחר, הדבר אסור [ככל מוקצה בגופו שנאסר גם לצורך מקומו וגופו], ואף אם ירצה להניח מעל האבן דבר שמותר לטלטלו, ובכך לטלטל את שניהם יחד, הדבר אסור. (שלחן ערוך או"ח סי' שיא סעיף ה).

אולם במקרה אחד בלבד התירו לעשות זאת, כאשר אדם נפטר, והוא מונח במקום שהוא יתבזה, למשל בחצר שהשמש יגרום לו להסריח עד מוצאי שבת, במקרה ואין פתרון אחר התירו משום כבוד המת להניח עליו דבר מאכל, או אף תינוק, ולטלטל את יחד עם הדבר שעליו, ובכך נחשב שהוא מתעסק עם הדבר שעליו ואינו מטלטל את המת. (שלחן ערוך או"ח סי' שיא סעיף א).

אמנם נחלקו הפוסקים מה הדין בכלי שהוא מוקצה משום שמלאכתו לאיסור: השלחן ערוך (סי' שח סק"ה) התיר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור כאשר מונח עליו דבר אחר גם לצורך דבר האיסור, לדוגמא כאשר יש לאדם מכשיר טלפון שהוא במקום שעלול להגנב או להשבר, מותר להניח עליו פרי ולטלטל את שניהם יחד למקום שמור. אולם המשנה ברורה (סי' שח ס"ק כו) כתב שהאחרונים אסרו לעשות כן אף בכלי שמלאכתו לאיסור. אמנם המשנה ברורה הביא (שער הציון סי' שח ס"ק כד) בשם שלחן ערוך הרב שאם יש הפסד מרובה ניתן להקל בכך.

אך יש צורה שבה לכל הדעות הדבר מותר, והוא כאשר יש רגילות להניח את דבר ההיתר בתוך הכלי, אז הכלי נהפך לכלי שמלאכתו להיתר, ומותר לטלטלו לצורך שמירה על הכלי. וכפי שנפרט.

טלטול סיר או מעבד מזון עם האוכל שבתוכו

סיר או בלנדר וכדומה, שדרכו בצורה קובעה לאכסן במקרר את הסיר או הבלנדר עם שאריות המאכל שבושל או נטחן בהם, דינו ככלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר, ומותר לטלטל בשבת גם לצורך שמירה על הכלי. (שמירת שבת כהלכתה פ"כ סעיף טו ע"פ משנה ברורה סי' שח סק"כ). אך הגר"נ קרליץ (חוט שני ח"ג פמ"ו אות ב) סבור שאף אם רוב הזמן הסיר משמש לאכסון אך עיקר השימוש שלו הוא בישול, נחשב כלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלו רק כשצריך את מקומו, או רוצים להשתמש בגוף הכלי לצורך היתר, כגון לשמור בו מאכל, או להניחו כדי להגביה דבר המותר לשימוש בשבת. אך טלטול שמטרתו הוא שמירה על הכלי אסורה. ולדעתו המשנה ברורה התיר רק במידה ועיקר השימוש הוא לשני הדברים יחד.

מחבת או מעבד מזון שאין הדרך לאכסן בהם מאכלים, לכל הדעות דינו ככלי שמלאכתו לאיסור, אולם כל עוד ויש בו את האוכל דינו ככלי שמלאכתו להיתר. (משנה ברורה סי' שח ס"ק כו).

אמנם הגר"נ קרליץ (חוט שני ח"ג פמ"ו אות ב) הורה כי הדבר אמור רק אם האוכל הונח שם לשם אכסון או שנשאר מהבישול או טחינה, אך במידה ואדם מפחד שיגרם נזק למחבת או המעבד מזון ולכן מכניס לתוכו דבר מאכל, הדבר אינו מועיל להפוך את המחבת או מעבד המזון לכלי שמלאכתו להיתר. ורק במקרה והמאכל נשאר שם או לפחות הונח שם לא רק לשם להתיר את טלטולו, אלא משום שכעת יש צורך שהמאכל יהיה במחבת, הדבר מתיר את טלטולו.

לגבי סיר המכיל שאריות מאוסות של מאכל, מותר לסלקו במידה והוא נמצא במקום שנמצאים שם, [כדין גרף של רעי]. (ביאור הלכה סי' שח סעיף ה ד"ה כלי).

הערה: הבאנו כדוגמא סיר ובלנדר שיותר מצוי שהם משמשים לא רק לבישול אלא גם לאחסון המוצר המבושל, ומאידך הבאנו מחבת ומעבד מזון שיותר מצוי להשתמש בהם רק לבישול וטחינה, ולא לאחסון, אולם הדינים תלויים במציאות בכל בית, ובמידה ויש עקרת בית הרגילה לאכסן אוכל תמיד בקופסאות אכסון, או שיש לה סיר מסוים שאינו נכנס למקרר, והיא מקפידה מסיר זה תמיד להוציא את האוכל הנשאר, וכדומה דינם ככלי שמלאכתו לאיסור. מאידך עקרת בית שרגילה לאכסן את מאכלים גם במחבת או במעבד מזון, ואינה טורחת להוציא מהם את המאכלים, דינם ככלי שמלאכתו להיתר.

דוגמא נפוצה של מכשיר שדינו משתנה לפי המנהג הספציפי של כל בית, הוא מכשיר סלייסר. מכשיר סלייסר מגיע יחד עם כיסוי יעודי המיועד לאכסן את הירקות החתוכים בו במקרר. ומכיון שנהוג לאסור חיתוך ירקות בסלייסר בשבת, לכן הוא מוגדר ככלי שמלאכתו לאיסור, אולם עקרת בית שנוהגת תמיד לאכסן את הירקות בכלי זה, הוא כלי שמלאכתו להיתר ולאיסור, וניתן לטלטלו בשבת. מאידך עקרת בית המוותרת על פונקציה זו, ותמיד מעבירה את הירקות החתוכים לכלי אחר, הרי שהסלייסר הוא כלי שמלאכתו לאיסור, ורק כאשר יש בו ירקות חתוכים יש את ההיתר הנ"ל לטלטלם יחד עם הירקות.

טלטול בעלי חיים

בעלי חיים מוגדרים כמוקצה מחמת גופו, ולכן יש איסור בשבת לטלטל כלב, חתול, ארנבת, תוכי, דג חי, וכדומה. (שלחן ערוך או"ח סי' שח סעיף לט). במידה ויש צער בעלי חיים התירו לטלטל במקצת את בעל החי וכפי שיבואר, אך במידה ואין צער בעלי חיים או צורך גדול אין היתר זה.

צורת הטלטול המותרת הוא כאשר אינה מגביה את בעל החי לגמרי מהרצפה, ותמיד שני רגלים על הרצפה, ורק שני רגלים באוויר, אלא רק אוחז בצווארה או בצדדים ומסייע לה ומכוון אותה, או מחזיק בקולר וכדומה, אך בעוף כדוגמת תרנגול או תוכי לא יועיל היתר זה, משום שהעוף במצב זה מגביה את עצמו לגמרי. (שלחן ערוך או"ח סי' שח סעיף מ).

ולכן ניתן לטייל עם הכלב, או להובילו למקום במקרה שיש צער בעלי חיים או צורך גדול, אולם אסור להגביהו אף אם הכלב רוצה להשתעשע בצורה זו.

בנוגע לטלטול אקווריום יחד עם דגי נוי שבתוכו, דעת הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה או""ח ח"ד סוף סי' טז ד"ה ולטלטל) שהדבר אסור, אך השמירת שבת כהלכתה (פכ"ז הלכה כז והערה צז) הביא שיש מקילים שהוא נחשב ככלי לקישוט הבית, אולם למעשה פסק שראוי להחמיר בכך. [הנידון הוא על כלי זכוכית עם מים ודגים במידה והוא אלקטרוני יתכנו בעיות נוספות].

בנוסף במקום שהוא רשות הרבים מהתורה בימינו, כדוגמת רחובתיה של העיר ניו יורק סיטי, אין היתר לדדות את הבעל חי, מחשש שמא הוא יגביהו. אולם בחצרו הפרטי גם בעיר גדולה כניו יורק סיטי מותר [וכן בשכונה צדדית שפסקו הרבנים שאינו רשות הרבים]. ויש אוסרים בכל מקרה שאין עירוב. (משנה ברורה סי' שח ס"ק קנ).

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל