שאלה:
שלום אני חוזר בתשובה בן 34 נשוי +3. מנסה בכל כוחי ללמוד ולהשתפר.
יש לי קטעים בתפילת שחרית שאני קורא בבית כנסת . התחלתי גם להגיע למנחה התאמנתי כמה חודשים על התפילה מפתיחת אליהו עד עלינו לשבח. ויצרתי קשר רב עם הגבאי שיתן לי לעלות באתי מוקדם . היו פעמיים שעליתי היה בסדר סה"כ פחדתי מאוד אבל עבר בשלום. היום לצערי הרב התחלתי את תפילת החזרה ואדם מאחורי צעק לי רד מה אתה מעלה אותו תרד מהבמה לא מבינים אותך רד מיד . המשכתי בעצב עד בכי כמעט את התפילה . אני יודע שאני לא מיומן כמו השאר אבל אני משקיע משתדל למדתי ממה לקרוא עם ניקוד וטעמים אני לא טוב כמו הוותקים אבל אני שוב משתדל להיות טוב וברור . הרגשתי שאין הלבנת פנים יותר גדולה מזו . בעלינו לשבח יצאתי כבר מהבית כנסת והגבאי המשיך . אני מרגיש מרוסק ועצוב ברמה שאני לא יודע אם אוכל להשתחרר מזה .
אנא הרב תעזור לי
תשובה:
קראתי בצער רב ובכאב את החוויה הלא נעימה שעברת. אני יכול לומר לך דבר אחד קטן, חז"ל אמרו לענין בושה "הכל לפי המבייש והמתבייש", כלומר, כאשר אדם נכבד גוער בך, זה מאוד מבייש, אבל כאשר אדם גס רוח או שוטה מבייש אותך, זו לא בושה, זו פשוט מגבלה מסויימת שיש לו… ולמעשה נראה לי שפשוט נתקלת באדם כזה, אז לא צריך להיות שבור ומדוכא, פשוט נפלת על האיש הגס הזה… ברוך ה' רוב האנשים נוחים ונעימים מקבלים ושמחים ומאירי פנים, אז אין מה לעשות גם כאלו יש. אתה מזכיר לי שהייתי לפני כמה שנים בחיפה עם הילדים ונכנסו לתפילת מנחה, והבן שלי שהיה אז ילד כבן עשר, ישב באיזה שהוא מקום שמתברר שכנראה היה מיועד לאדם אחד מבוגר ולא ידענו. אותו אדם נכנס לבית הכנסת וכשהוא ראה את הילד על המקום שלו, השאגות היו כאלו שבית הכנסת רעד… הבן שלי היה מפוחד ומבוייש עד מאוד. הרגעתי אותו וכו' ואז אמרתי לו והוא זוכר את זה עד היום, שאנחנו יכולים רק ללמוד מזה דבר אחד, שמי שלא עובד על המידות שלו בגיל צעיר כך הוא נראה בגיל זקנה… מעבר לזה כלום לא מעניין…
לכן, אל תתייחס לזה בצורה הזו, הוא סובל ממוגבלות ואתה בסדר גמור, וזה היה ברור לגמרי לכולם, ומה שהכי חשוב להמשיך לגשת לפני העמוד ולא להתבייש, כי אם תתבייש עכשיו כבר לעולם ישאר לך המחסום הזה. לאזור כח, לא להתבייש ולעשות את זה.
לא ניתן לאנשים גסי רוח לשלוט על הנפש שלנו.
ברכה והצלחה מרובה!
כבוד הרב אני מאוד רוצה להבין למה משאירים אנשים מסוג זה להמשיך לבוא לבית הכנסת? הם הרי ימשיכו לגעור באחרים… אבל אם היו אומרים לו כמה פעמים בעדינות שכדאי לו לחפש מקום אחר היה אולי מתחיל לחשוב קצת אם הרבע שכל שיש לו. יש לנו גם אחד כזה בבית הכנסת.. אף אחד לא אומר לו כלום כמעט. התחלתי פעם לענות לו ולהפתעתי השתיקו דווקא אותי למרות שכולם סובלים אותו. על פי הרגשתי צריך לרסק להם את הגאווה בשיא הכח ולהראות הפוך שדווקא אותם אף אחד לא רוצה אם כל העזות הזאת. להשפיל גאים ולהגביה שפלים. ככה לפחות אני מרגיש.
אתה צודק באופן עקרוני, אין ספק שאנחנו משלמים מחיר על האנושיות שלנו ועל הלב הרחום שלנו ועל הרצון להיטיב ולשמח תמיד ולרצות את כולם, אבל אנחנו גאים בחולשה הזו גם אם לפעמים קורה שהיא "לא צודקת לגמרי". אמר לי פעם אדם שהוא סוג של אנרכיסט "מה יותר יעיל, השיטה שלי או שלך"? [לא חשוב ההקשר..] השבתי לו: נמר כשהוא רעב הוא טורף, אדם רעב, הולך לישון עם בטן ריקנית הומה.. מה יותר יעיל? ודאי הנמר! אבל מה לעשות שאני לא חיה טורפת… כלומר, זה נכון, אבל אנחנו גאים בחולשתנו.
שוב, אינני אומר שצריך תמיד לוותר לאדם כזה, בהחלט שלא!! רק להדגיש שגם כאשר אנחנו שוגים בהתייחסות לאנשים כאלו, זה בא אצלנו מצד המעלות הטובות שלנו כיהודים וכבני אדם.
תודה כבוד הרב אני שומע את מה שאתה אומר. אם כן עדיין קשה לי אם מה שאמרו חז"ל שכל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים. למה פשוט לא להראות לבן אדם שאין מקום לדברים כאלה ושהוא לא צודק ושירגע כמה שיותר מהר. לא עניין של לטרוף אותו. אחרי הכל גם אם לא להגן על עצמך בכלל בג'ונגל שלנו יכולים לטרוף אחד בלי מלח ועובדה שהחבר פה ספג מכה קשה.
אינני אומר שההנהגה הזו נכונה, בודאי צריך להיות בכל מקום גבאי עם טקט ועם אסרטיביות שכאשר הוא רואה בעיה כזו הוא יודע להעמיד את הבן אדם בעדינות במקום, אני רק מסביר שלפעמים חסרונות כאלו באים לנו מצד המעלה, וצריך לשמוח לפחות שאנחנו אנשים עדינים ולדעת שהפגם הוא באדם המציק.
כמו כן יש צורך ביכולת הכלה, כלומר אם זה דבר שחוזר על עצמו יש להעמידו במקום, אבל אם זה קרה פעם פעמיים אפשר להבליג על עלבונות, קורה.
השאר תגובה