שאלה:
שלום כבוד הרב,
הייתי בפגישה עם מישהי במסעדה. והזמנו שתיה, ברכנו "שהכל" – ואז אחרי כמה דקות הוצאתי מכיסי חבילת שוקולד – והסתפקתי אם עליה לברך (אני פשיטא שלא צריך לברך). כלומר בהשקפה ראשונה אמרתי שהיא בגדר "אורח" ודעתה על כל מה שיביאו לה מחמתי (כי אני משלם) – אך מצד שני יש איזה סוג של ידיעה שלא נזמין יותר מהשתיה הזאת [מאחר וזה פגישה שניה סה"כ ואין נוח לאכול אחד מול השני והשתיה הייתה מספיקה], בנוסף אולי לא נחשבת כלל בגדר "אורחת" מאחר ולא התכנסנו לשם אכילה ושתיה, המטרה העיקרית היא לדבר, רק דרך אגב אנחנו אוכלים תוך כדי. ובנוסף הוצאתי את השוקולד מכיסי וזה לא בא מצד המסעדה. מה הדין במקרה הנ"ל [אשמח מאוד למקורות]
יורנו המורה ושכמ"ה. תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
האמת שבשאלה זו לדעתי אין נושא של מקורות, המקורות הם אלו שציינת, יש כאן נושא של שיקול הדעת, ובזה מאוד תלוי באמת המנהג. למשל, ככל שמדובר בציבור החרדי ובפגישה שניה, נראה לי מאוד לא צפוי ומקובל להוציא שוקולד או להזמין דבר נוסף מלבד שתייה, ועליה לברך, אבל בציבור שיותר נקרא לזה "גמיש" מבחינת ההנהגות בפגישה, שיש היתכנות להזמנות נוספות לא צריך לברך.
[נ.ב. הצעה שלא נוגעת לשאלה: מאוד מוצלח להפתיע, אבל בחורות יש להם לפעמים רגישויות שאין לבחורים, ויש כאלו שירתעו משוקולד שהיה בכיס, ויותר ישמחו במשהו שהיה בתוך שקית. כמובן כיס של מעיל חיצוני זה יותר הולך… אל גם שם שיהיה בתוך שקית].
