שאלה:
אמנם השאלה נראת קצת מצחיקה, אבל רציתי לדעת מה ההלכה במקרה זה.
מלחץ, שעמום או חוסר תשומת לב אני לעיתים רבות מגרדת בראשי כך שאני תולשת ממש חתיכות עור קטנות…
קשה לי לשים לב לכך ולשלוט בזה, האם יש בעיה לעשות זאת בשבת?
תשובה:
שלום וברכה
ככל שזה פסיק רישא, כלומר פעולה של תלישה או כזו שגורמת לתלישה בהכרח, זה בהחלט אסור בשבת. תנסי להמנע מכך גם ביום חול וכך זה לא יקרה לך בשבת. גם מבחינה אסתטית זה יהיה לך יותר נעים.
מקורות:
השולחן ערוך (אורח חיים סימן שמ סעיף ב) כתב שאסור לחתוך יבלת מגופו וכו'. ואפילו היא יבישה דעומדת להתפרך מעצמה. וכתב המשנה ברורה (ס"ק ו-ז) שהוא הדין אסור לתלוש ציצין של עור יבש. וכתב המנחת שבת (סי' פ ס"ק קיז; סי' פו סק"ו) שצריך כל אדם ליזהר מאד כשמצטער לחכך גופו או להסיר ממנו לכלוך וכדומה, אם הוא במקום שיער או במקום שעלול להתלש פיסות עור (עור רגיש ומגורה), יעשה זאת בנחת ולאט ולא בחוזק, כדי שלא יהיה 'פסיק רישא' לתלישת שיער ועור. וכתב הפסקי תשובות (סי' שמ הערה 4) שהדבר מצוי בחיכוך בכפות הרגליים למי שסובל מגירוי או פצעים, והגם שעושה כלאחר יד (שפשוף רגל ברגל) אינו היתר כשהוא פסיק רישא לתלישת נימי עור. אמנם בכל מקרה יש כאן כמה איסורי דרבנן בלבד: א. תלישה ע"י ניגוב או ביד אינו נחשב דרך תלישה, והחיוב הוא רק מדרבנן. ב. תלישה של עור יבש הוא רק מדרבנן כיון שהיא כבר עומדת ליפול. וכפי שכתב המשנה ברורה (סי' שמ ס"ק ו) בשם המגיד משנה שעור יבש אסור רק מדרבנן. ג. הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה כיון שהמלאכה הוא רק כשצריך את העור הנתלש או שמתכון ליפות את הנגזז או להעמיד את הגוף על מכונו. והנה במקום צער פסק השולחן ערוך (או"ח סי' שכח סעיף לא): 'צפורן שפרשה וציצין, שהן כמין רצועות דקות שפרשו מעור האצבע, סביב הצפורן, אם פרשו רובן כלפי מעלה ומצערות אותו, להסירן ביד, מותר; בכלי, פטור אבל אסור. לא פרשו רובן, ביד, פטור אבל אסור; בכלי, חייב חטאת. ופירש רש"י: כלפי מעלה, כלפי ראשי אצבעותיו; ורבינו תם פ' דהיינו כלפי הגוף; וצריך לחוש לשני הפרושים'. וכתב המשנה ברורה (ס"ק צו): 'להסירן ביד מותר – דכיון שפירשו רובן קרובין לינתק וכתלושין דמיא הלכך במקום צערא לא גזרו רבנן כשהוא מסירו ע"י שינוי דהיינו בידו וצריך ליזהר שלא יוציא דם [פמ"ג]'. ומבואר שבמקום צער לא גזרו אמנם האשל אברהם (בוטשאטש סי' שמ) כתב שיש להקל במקום צער או במקום של כבוד הבריות, כאשר כדרך מתעסק ובלי כוונה עושה פעולה שיש בה משום פסיק רישא לתלישת שיער, כיון שהאיסור הוא רק במקום של יפוי הגוף והעמדתו על מכונו, אך כאן אין ענין זה כלל, והוא מלאכה שאין צריכה לגופה, ואינו מתכוין לכך כלל, ואין דרך תלישה בכך, ויש כאן כמה דרבנן, ובמקרה כזה ניתן לסמוך על הפוסקים שהתירוהו אפילו במקום פסיק רישא. וכן התיר בשו"ת משנת יוסף (ח"ט סי' קי וח"י סי' עה) באדם ששרשי שערותיו חלשים, או אדם שבכל פעם שפושט בגד הסמוך לגוף גורר ותולש שערות מגופו, או כאשר פושט את גרביו נגררים ונתלשים עמם פיסות עור דקות ורגישות. וכן התיר הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (ח"ה סי' ל).
