לתרומות לחץ כאן

ברכה על ברק שנראה במראה / באמצעות משקפיים

שאלה:

שלום וברכה
הופיע ברק, אך ראיתי אותו רק ע"י השתקפותו במראה. האם היה חובה עלי לברך?

תשובה:

שלום וברכה

ראייה דרך המראה אינה נחשבת לכלום ואין צורך לברך, כך הוכיחו כל הפוסקים מלבנה הנראית במים שאי אפשר להעיד עליה עדות החודש, וכדלהלן,הפוסקים דנו בארוכה לגבי ראייה באמצעות משקפיים אם יש בה חסרון, ולמעשה ההכרעה שזו כבר ראייה גמורה.

מקורות:

אני מעתיק לך מה שכתב בזה בספר משנת הגר שנמצא כעת בעריכתי המחודשת:

הפוסקים דנו, בכל דיני התורה התלויים בראיית העין, האם יש חסרון בראייה באמצעות משקפיים, ושני ספקות יש בדבר: א. אם חציצת הזכוכית מהווה חסרון בשלמות הראייה. ב. אם ראייה הנעזרת באמצעי כמו משקפיים נחשבת כראייה שלא ע"י העין ואינה ראייה גמורה.

ושורש נדון זה בסוגית הגמרא בראש השנה (כד ע"א) גבי עדי קידוש החודש, שאם אמרו ראינוה [ללבנה] בעששית, אין מקבלים אותם. ובשו"ת דבר שמואל (אבוהב, סי' רמב) סבר ללמוד מכאן שראייה דרך מחיצת זכוכית אינה ראייה גמורה, ולפיכך אין לברך ברכת הלבנה כאשר הוא רואה אותה דרך זכוכית. אכן במסקנת דבריו שם הוכיח שראיית הלבנה כלל אינה לעיכובא באמירת הברכה, וגם סומא יכול לברך ברכה זו, ואין לדמות ברכה זו לעדות קידוש החודש, אבל לענין עדות ושאר ענינים התלויים בראייה סבר שם ע"פ דברי הגמרא אלו, דראייה ע"י זכוכית יש בה חסרון, ונפק"מ בזה לקורא בתורה ע"י משקפיים וכדומה.

אמנם נסתפק, שמא חיסרון זה שבראייה ע"י זכוכית חומרא מיוחדת היא שהחמירו בקידוש החודש [שהלבנה בעת המולד קטנה מאוד, וצריך הבחנה לידע שאין זה כוכב וכדומה], אבל לשאר עדויות אין בכך חיסרון, וממילא גם לענין קריאת התורה אין בזה פסול, עיי"ש [הטעם לומר שהלכה מיוחדת היא בקידוש החודש, נתבאר בשו"ת עין יצחק אבהע"ז סי' לא, דבקידוש החודש נאמר "כזה ראה וקדש", והיינו שצריך שתהיה בראייה גמורה].

ומכל מקום למדנו מדבריו, שאכן יש חסרון בעדות כאשר ראיית המעשה היתה דרך זכוכית, אלא שנסתפק האם הלכה מיוחדת היא בעדות החודש, או שמא הלכה כללית היא בדין עדות.

אמנם בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' קכו) פירש את דברי הגמרא שם באופן אחר, דמיירי באופן שהיתה העששית מונחת על הארץ והלבנה משתקפת מתוכה, והוא כעין השתקפות הלבנה במים, שבאופן זה פשיטא שאין הראייה נחשבת לכלום, שהרי אינו רואה את הלבנה עצמה, אלא את השתקפות בבואתה במקום אחר, ומשום כך אין מקבלים את עדותם. אבל אם ראו את הלבנה עצמה דרך זכוכית אין כל מקור בדברי הגמ' לפסול את ראייתם. וע"ע שו"ת עין יצחק (אבהע"ז ח"א סי' לא).

ברכת מאורי האש בהבדלה – אש בעששית

מקור נוסף לנדון זה, מצינו ברשב"א (ברכות נג ע"ב), שדן, האם מותר לברך בורא מאורי האש במוצאי שבת על אש הנמצאת בתוך עששית, או שמא כיון שמחיצת הזכוכית מפסקת לא נחשב הדבר כראייה גמורה ואין לברך עליה. וכתב להוכיח מדברי הגמרא בברכות (כה ע"ב), גבי איסורא ד"לא יראה בך ערות דבר", שם נתבאר שראייה בעששית גם כן בכלל דין זה, דאיתא שם: "אמר רבא, צואה בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה, ערוה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה. מאי טעמא, צואה בכיסוי תליא מלתא, ערוה ולא יראה בך ערות דבר כתיב, והא מתחזיא". הנה נתבאר שראייה דרך עששית נמי בכלל האי דינא.

אמנם בבית יוסף (סי' רחצ) הקשה ע"ד הרשב"א אלו, מהירושלמי בברכות (פ"ח ה"ו), שם נתבאר להדיא שאין לברך על שלהבת הנראית דרך אספקלריא, ומחמת קושיא זו  הכריע בשו"ע שם (סעי' טו) שאין לברך על נר זה, דלא כשיטת הרשב"א, וכן הכריע בדרכי משה הארוך שם.

ובביאור שיטת הרשב"א כתב בבאור הלכה שם, דהרשב"א סבר שהיא פלוגתא בין הבבלי לירושלמי, ולעולם סבר הירושלמי שגם לענין איסורא ד"לא יראה בך" יש להקל בראייה בעששית, והלכה כדעת הבבלי. אבל הבית יוסף מחלק בין ערוה בעששית שדי לה בראייה בעלמא, לברכת ההבדלה שעיקר תקנתה לברך על האש כפי שהיתה בעת הבריאה – בגלוי, ומחמת סברא זו נקט שאין הכרח שהירושלמי חולק על הבבלי גבי איסורא ד"לא יראה בך", דבזה כו"ע מודו שבראייה בעלמא תליא מילתא, ואין מקור בדברי הבבלי שחולק על הירושלמי גבי נר הבדלה, עיי"ש.

ומבואר, שאין מקור לפסול ראייה דרך זכוכית, מלבד מקומות שיש הקפדה מיוחדת בהם שתהא הראייה בלא כל חציצה, וכמו שכתב הבאור הלכה בבאור שיטת הב"י בהבדלה, והעין יצחק לגבי קידוש החודש.

עוד יש להקל בראייה באמצעות משקפיים, דדברי הגמרא בראש השנה גבי קידוש החודש והבית יוסף גבי הבדלה, אמורים באופן שהמראה הנדון נתון אחורי מחיצת זכוכית, ובזה דנו האם מהווה הדבר חציצה והפסק בראייה, אבל משקפיים הנתונים על עיניו של אדם בטלים לגופו ואינם מהווים הפסק כלל [אמנם בפי' הר"ש סירלאו לירושלמי ברכות פ"ח ה"ו משמע שהחמיר אפי' במשקפיים].

לאידך גיסא י"ל, שראייה ע"י משקפיים חמורה מהפסק זכוכית בעלמא, שהרי המשקפיים משפרים את עצם יכולת הראייה, ונמצא שרואה באמצעות דבר אחר, ואפשר דדמי קצת ללבנה המשתקפת במים. בשאלה זו דן השבות יעקב שם, ומסקנתו, שאף אם ללא המשקפיים לא היה רואה כלל את הדבר, אין בכך חסרון, ולא דמי ללבנה הנראית במים, ששם אינו רואה כלל את הלבנה אלא את השתקפותה, ופוק חזי מאי עמא דבר. ומכל מקום לענינינו אף בלאו הכי, אם ראו בית דין את מעשה הטבילה ע"י משקפיים אין בכך חסרון, ונחשב הדבר שנעשתה בפניהם, שהרי כאמור לעיל כאן אפשר דאין דין ראייה ממש אלא שיעשה הדבר בנוכחותם. ולמעשה נקטו הפוסקים שראייה על ידי משקפיים היא ראייה גמורה, ראה שו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' צט) לגבי קריאת התורה במשקפיים, ובשו"ת קול גדול (סו"ס נ), וכן היה מנהג כ"ק אאמו"ר זצוק"ל שלא מסיר משקפיו בעת הקריאה. אמנם ראה ברכי יוסף (או"ח ריש סי' רכד) שנסתפק בזה לענין כל ברכות הראייה מה דהין כשראה את הדבר באמצעות משקפיים, האם מברך. וראה תפארת ישראל (נגעים פ"ב אות ד) לענין ברכת הלבנה באמצעות משקפיים דמהני וית דחש לה, ומה שכתב שם לענין ראיית נגעים שנאמר בה לעיני הכהן [באופנים שצריך הבחנה יתירה יש שחששו שעל ידי משקפיים או מעבר למחיצת זכוכית לא יראו היטב, ראה שו"ת טוב טעם ודעת (מהדו' תליתאה סו"ס פה), ולעומתו בס' דעת תורה למהרש"ם (יו" סי' א ס"ק נ), ומכל מקום נראה פשוט שזה אינו ענין לנ"ד].

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. תודה על התשובה.
    אבל כמעט תמיד לא רואים את הברק ממש, אלא רק את האור שלו ש'מוחזר' ע"י עצמים אחרים…
    כשאדם הולך ברחוב והשמיים מעוננים ופתאום יש הבזק – העולם נוהג לברך, גם כשהאדם לא מסתכל לשמיים, לא?

    במקרה שלי, אם הייתי מסתכל לכיוון החלון, הייתי צריך לברך? הרי רוב הסיכויים שהברק היה ממש למעלה ואולי מאחורי עננים, ורק את ההבזק ראיתי.

    לסיכום: האם צריך לראות את הברק עצמו (הקרן עצמה) או שדי לראות את ההבזק שעצמים אחרים מחזירים את אורו כלפיי? ואם אפשרות ב' היא הנכונה – לכאורה גם במראה זה אור חוזר.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל