חרישה בשמיטה – המשך

שאלה:

ראיתי עכשיו בביאור "יד פשוטה" על הרמב"ם להרה"ג נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל שכותב במבוא להלכות שביעית , תחת הכותרת "מה בין מלאכות שבת לבין הגדרתן בשביעית וביובל " כדלקמן :

"כל תהליך עיבוד האדמה שמטרתו להצמיח זרעים כלול הגדרה של עבודת הארץ …
בשבת נחשבות כל המלאכות האלה נפרדות , לא כן בשביעית .אם אדם מתכוון לזרוע אסור לו לחרוש ולעבד את הקרקע ואם תסתיים הפעולה בהשרשת הזרע יתחייב מלקות .ואם הופסק התהליך באמצע כגון שחרש וזיבל ולא הספיק לזרוע — אינו מתחייב מלקות שהרי על אף מה שעשה הארץ עדיין שובתת ואינה מגדלת צמחים בגלל פעולתו…."

לכאורה לפי הרמב"ם ,אליבא דהרה"ג רבינוביץ, רק בהשרשת הזרע חייב מלקות , אבל מסוף דבריו נראה כאילו עצם הזריעה היא פעולה אסורה.
היכן דבריו משתלבים ביחס לדברי הפוסקים שהזכרתם ?
האם אפשר לומר שזריעה ללא השרשה בשביעית היא כדין חצי-שיעור/ פטור אבל אסור (מדאורייתא) ?

אני מאוד אודה לכם על משוב

תשובה:

אני לא כל כך מבין מה שכתב, החרישה היא מלאכה בפני עצמה, אין עליה מלקות כי יש מחלוקת תנאים אם היא מדאורייתא, ובכל מקרה היא רק איסור עשה ולא לאו, אבל מכת מרדות יש, ראה בכל זה שער המלך (הל' שמיטה פ"א ה"א), שו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת או"ח סי' לא), מנחת חינוך (מצווה שכו), חזו"א (שביעית סי' ח ס"ק ג; סי' יז ס"ק א; סי' יח ס"ק ג), דרך אמונה (הל' שמיטה פ"א ה"א ס"ק ו; שם ה"ב ציון ההלכה ס"ק טז; פ"א ה"ד ס"ק כג).