בשר מקולקל בחתונה/שמלת כלה שהוכתמה על ידי מלצרית

שאלה:

בעל שמחה רוצה לעקב חלק מתשלום עבור חתונת בתו מ3 סיבות:

1. הבשר היה מקולקל [לפי עדות כמה וכמה אורחים]
2. ביקש במפורש מבעל האולם שהתבלון לא יהיה חריף [אשכנזים!!] ויוכל לשים פלפל על השולחן, אבל לא בתבשיל….אך בפועל האורחים התלוננו שהיה כה חריף והיה בלתי אכיל!
3. המלצרית [גויה] לא נזהרה כלל ושפכה רוטב על שמלת הכלה [בהתחלת הסעודה] והזיקה את הבגד, אך עוד יותר קלקלה את יום שמחת לבה של הכלה כי התביישה לרקוד עם כתם ענק בשמלתה! [לא היה ביטוח על נזקי רכוש]
[בשאילה מס.3 הגויה ברחה, ובעל האולם טוען שינקה את השמלה, אך כל יתר הנזק אינו אלא גרמה, מה עוד שהוא לא המזיק [אלא הפועל שלו]… האם קבלן אחראי על נזקי פועליו ?!!]

תשובה:

שלום וברכה,

כדי לפסוק הלכה ברורה יש לשמוע את הצדדים ולבדוק היטב את הפרטים של הקלקול והפרטים של ההפסד של השמלת כלה. אני כותב רק דברים שקשורים לשאלה מבלי לפסוק הלכה.

1. אם אכן הבשר היה מקולקל, בעל השמחה צריך לשלם מחיר אחר עבור המנות – יש לשום כמה עולה מנות ללא בשר, ובעל השמחה ישלם מנה ללא בשר שערכו פחות מהרבה ממנה בשרית.

2. קשה להאמין שבגלל חריפות האוכל לא היה ראוי והסועדים לא נהנו מהאוכל, [גם אשכנזים לפעמים אוהבים חריף], ולכן קשה לפטור את בעל השמחה מתשלום עבור המנה. אבל אם יהיו עדים שהאוכל לא היה אכיל כלל, בעל השמחה לא צריך לשלם על האוכל. 

3. בעל האולם שהעסיק את המלצרית חייב לשלם חלק נכבד מהשכירות של השמלת כלה. צריך לראות כמה הכתם היה משמעותי ולפי זה לחייב את בעל האולם בתשלום שכירות של השמלה.

בעל האולם לא יכול להיפטר בטענה שהוא ינקה את הכתם. וכן לא יכול להיפטר בטענה שהעובדת הזיקה ולא הוא הזיק, מאחר והעובד של בעל האולם הזיק, חייב בעל האולם על נזקיו.

בהצלחה. 

מקורות:

1.2. אם חלק מהאוכל היה מקולקל או לא אכיל, לא מנכים את החלק שהיה מקולקל אלא כל המקח בטל ויש לשום מחיר של מנה ללא בשר, שערכו הוא פחות בהרבה. ראה פת"ש ריש סימן רלב אם חלק מהמקח היה בו מום כל המקח בטל.

3. פועלים שהזיקו במהלך עבודתם

במשנה (בבא קמא דף צח עמוד ב) "והבנאי שקיבל עליו לסתור את הכותל, ושיבר את האבנים או שהזיקן – חייב לשלם; היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר – פטור, ואם מחמת המכה – חייב". וכתב בזה השיטה מקובצת בשם ה"ר יהונתן: "אם שבר האבנים חייב לשלם שהיה לו ליזהר שלא ישברו. אי נמי הזיק אחרים בסתירתו הכותל חייב דאיבעי ליה לעיוני דאדם מועד לעולם אבל בעל הבית פטור שהרי כל המלאכה על האומן ובעל הבית מסולק הוא משם ומשום הכי נקט דוקא קבל אבל אם היה שכיר יום שלא נסתלק בעל הבית משם השמירה מוטלת על שניהם ושניהם משלמין". עכ"ל.

מבואר בדבריו שפועל שסתר כותל ומחמת המכה הזיק לבעל הבית או שהזיק לאחרים במהלך עבודתו, הפועל חייב משום אדם המזיק. וחידש הר' יהונתן שבשכיר יום חייב. מטעם שהפועל נחשב לעובד של בעל הבית ולא לעובד עצמאי, והשמירה מוטלת על שניהם – נראה בפירוש דבריו שאחריות הנזקין מוטלת גם על בעל הבית.

וכן כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו: הבנאי שקבל עליו לסתור את הכותל ושבר את האבנים חייב לשלמן שכך קבל עליו מן הסתם שלא לשברן וכן אם הזיק בסתירתו שמועד הוא לעולם ובעל הבית כבר נסתלק משמירה זו הואיל וזה קבל מלאכה זו בדרך קבולת הא אם עשה בה שכיר יום לא נסתלק בעל הבית משמירתה ושניהם משלמין. ע"כ.

בטעם החילוק בין שכיר יום לקבלן נראה, שבפועל ידו כיד בעל הבית ולכן בתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים אם השליח הוא פועל שלו מועילה התפיסה שידו כיד בעלים. ראה ש"ך סימן קה ס"ק א. וכן מצאנו במחנ"א (שלוחין יא) שפועל גוי שעושה עבור בעל הבית נחשב כדיו של בעל הבית למרות שאין שליחות לוי, ויכול הישראל לברך על מעקה שעושה לו הפועל הגוי.

ולפ"ז בעל האולם שהעסיק גויה בזמן השמחה הרי היא שכירה שלו, ובעל האולם חייב על נזקיה.

ויש לדון כמה ישלם על כתם בשמלת כלה, האם חובתו לשלם עלות של ניקוי שמלת כלה, או ישלם מחיר של שכירות שמלת כלה. 

אדם שמלכלך בגד של חברו חייב לשלם לו עלות של כיבוס הבגד, אולם בשמלת כלה הנזק הוא לא רק הכיבוס, אלא הנזק שבזמן השמחה השמלה לא הייתה שווה את ערכה, כיון שהיה בה כתם. וא"כ הנזק לא רק על הבגד שהתלכלך, אלא הנזק על השכירות של השמלה, ויש לשום כמה השמלה ירדה מערכה בגין הכתם ובאיזה חלק מהחתונה הבגד התלכלך, ולפ"ז יש לאמוד את גובה התשלום.