שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א
יש משחקים לילדים שהוא סוג של אוהל שהוא במכופל והכל חיבור אחד, שכשאתה תפתח אותו הוא יקפוץ ויבנה מעצמו ואז נהיה לאוהל.
אולם רובם מהם פתוחים מן למעלה ועשוים בצורה דברים כמו משאית או משאית אנשי כיבוי אש שפתוח מן למעלה.
ובאנו לשאול לכבוד הרב מהו הדין של דבר הזה בשבת? ונ"מ לסתור אותו שהוא חלק אחד מתחבר מפני פנית מקום בסלון כשכבר בנוהו הילדים.
הספק כאן הוא מה יש בזה ? הרי חלקים כולם מחוברים כבר, ושאינם זזים וזה דומה קצת למצב של שולחן המתכפל שכל חלקים מחוברים ופותח ואז יכולים להשתמש בו.
ומה הדין אם הילדים ישתמשו בזה באופן הפוכה דהיינו יהפכו החלק שהוא הקרקע להיות גג, ואז יהיה כאוהל. האם חוששים לזה כדי לאסור?
ומה דין אם אחד מאלו יהיה לו חלק שיש לו גג ורובם שאין, וכשיהיה צעצוע כזה בצורת רקטה שיש לכאורה גג עשוי מבד מאוד דק מלא חורים כדי להיכנס אויר, האם זה נחשב כגג?
תודה
תשובה:
שלום וברכה
כאשר אין בכלל גג אין איסור אוהל, אבל כאשר יש גג ובדרך כלל מה שאני מכיר יש גג, אזי למרות שזה מתקפל וכו' והכל קיים כבר יש בזה איסור אוהל.
מקורות:
מחיצות בלי גג אסורות רק כאשר הן קבע ולא עראי, כלומר כאשר זה מיועד להשאר שם כמה ימים, מחיצת עראי אסורה רק כאשר היא "מחיצה המתרת", כגון שהיא נעשית כדי להתיר הוצאה מרשות לרשות או להתיר תשמיש בחדר עם ספרי קודש וכדומה. אבל גג אסור לעשות אפילו עראי! ראה סי' שטו סעי' א ואילך ובארחות שבת פרק ט סעי' לח-לט.
אבל סוף כל סוף ככסא טרסקל הוא וכמו שכתב המשנה ברורה לענין חופה?
שאלתך נדונה בהרחבה בספרי הפוסקים, ולמעשה ההכרעה היא להחמיר בזה אף לדעת המגן אברהם שמתיר בחופה, בעיקר כאשר הכוונה לצל או למחבוא וכדומה כל שימוש של בית, ומחמת אריכות הדברים אני מעתיק לך את לשונו של הפסקי תשובות שם, ולגבי המקורות תעיין בספר בפנים:
פסקי תשובות אורח חיים סימן שטו אות יג – יד
ומהאי טעמא שרי להעמיד החופה ולסלקה (מ"ב סקכ"ז). והוא העתקה מהמג"א (סק"ח). ורבים הפליאו להתחבט בהבנת דברי מג"א אלו, שהרי לפי פשטות דברי השו"ע נראה שלא התיר אלא בכעין כסא טרסקל שעיקר מטרתו לישיבה ולא לאוהל, ואיך נלמד להתיר להעמיד חופה שמטרתו לשם 'אוהל', הגם שקשורה לכלונסאות מערב שבת ואין בה אלא מעשה פשיטה ומיתוח וקיפול.
ומצינו שני דרכים להבנת דבריו. הדרך הראשונה: כוונת המג"א אכן להתיר גם כשעושה אוהל לשם צל והגנה, כיון שכל חלקי האוהל מחוברים ומוכנים, ואינו אלא פושט ומקפל, ואין זה בגדר עשיית אוהל, אלא כעין דברי הרמ"א בהלכות סוכה (סימן תרכ"ו סעיף ג') שהתיר לפתוח ולסגור הגג שמעל הסוכה המחובר בצירים, שהרי היא כעין דלת הנפתחת ונסגרת.
הדרך השניה: אין כוונת המג"א להתיר אלא בכעין חופה שפורסים לכבוד חתן וכלה או לכבוד ספר תורה ולעולים לתורה בשמחת תורה וכדומה, שאין מטרתו לשם צל והגנה כלל, אלא לשם כבוד ונוי גרידא (ואז מותר גם כשאינו אלא חופה גרידא המוחזקת בידי אנשים), אבל אם כוונתו לאוהל לשם צל או הגנה מגשמים ורוחות וכדומה, ודאי אסור הדבר אפילו כל חלקי האוהל מחוברים זה לזה ככסא טרסקל ואינו צריך אלא מיתוח וקיפול.
וזה שהתיר הרמ"א (בסימן תרכ"ו סעי' ג') לסגור ולפתוח הגג שעל הסוכה, הגם שכוונתו להגנה מגשמים וכו', היינו משום שמחובר בצירים לבנין ולכותל, ומקומו קבוע שם, ואינו מיטלטל ממקום למקום, ובטל לבנין כעין דלת, ואינו בכלל עשיית אוהל שמשמעותו הפשוטה שניתן להעתיק הסוכך ממקום למקום.
יד. השימוש במטריה, אוהל נייד המתקפל, שמשיית גינה, גגונים וסככות למיניהן
מ"ב סקכ"ז: ומהאי טעמא שרי להעמיד החופה ולסלקה. ועיין באות הקודם שני דרכים בהבנת דברים אלו. והנה, הרבה חילוקי דינים למעשה נגזרים לפי שני שיטות הנ"ל, ובראשם לענין השימוש במטריה (פארסאל, שירעם), להגנה מגשם או שמש הקופחת (ובכלל זה מה שמצוי מאד 'אוהל נייד מתקפל' אשר כל חלקיו ויריעותיו מחוברים בצירים ובמוטות ועשוי לפשיטה וקיפול בקל ובלא תקיעה בחוזק וגבורה), שלפי הדרך הראשונה היה לנו להתיר, וככסא טרסקל, ולדרך השניה אסור הדבר, כיון שהמטרה לשם הגנה משמש או גשמים.
אמנם למעשה הסכימו כל הפוסקים, גם אותם הדוגלים בדרך הראשונה, לאסור בהחלט השימוש במטריה (ובאוהל המתקפל הנ"ל), וכבר פשט איסורו בכל ישראל וכל המשתמש בו בשבת נחשב לפורץ גדר ופושע גדול, ואפילו יפרוס ויפתח המטריה עוד מערב שבת, אסור להרימו ולהניחו בשבת מעל ראשו, וכמה טעמים נאמרו לאיסור זה (ולכן מטריה מוקצה היא ואסורה בטלטול כדין כלי שמלאכתו לאיסור), ויש המתירים ע"י נכרי שיפתחנו ויחזיקנו פרוס על ראש היהודי.
השאר תגובה