מעשה בפרעוש שקפץ לסיר החמין

הרה"ג שבתי יגל שליט"א

רב קהילת חניכי הישיבות רעננה

מתוך הספר בסוד שיח חלק ב' שיצא לאור השבוע, ולרגל השמחה הגדולה בהופעתו

מערכת האתר מברכת את הרב המחבר שיזכה להוסיף עוד ועוד חיבורים חשובים להגדיל תורה ולהאדירה

שמעתי מהרב אהרן יהושע פסין שליט"א מעשה שהיה לפני מספר חודשים בעיר קריית ספר היא מודיעין עילית, אודות סיר חמין שנפל לתוכו פרעוש, ובצדו פלפול הלכתי מעניין בהלכות תערובות, ואף קשר מעניין יש לכך לימי התשובה של חודש אלול.

וכך היה המעשה: משפחה פלונית מהעיר קריית ספר עמדה לחתן את בנה בשעה טובה ומוצלחת, וכנהוג במחוזותינו הזמינו משפחה וידידים לקידושא רבא ולסעודת שבת בשבת שקודם החתונה – 'שבת אופרוף'.

לצורך כך הייתה צריכה המשפחה להכין כמות גדולה של חמין שתספיק לכל הסועדים, ומכיוון שאין ברשותם סיר כה גדול, הלכו אל הגמ"ח השכונתי – גמ"ח להשאלת סירי חמין לשמחות ואירועים, ושאלו סיר שכזה.

בערב שבת כחצי שעה לפני כניסת השבת, באו שני גברים מהמשפחה, על מנת להעביר את הסיר הכבד, מהכיריים לפלטה.

אולם במהלך ההעברה, כאשר סיר החמין היה פתוח ללא מכסה, הם ראו בבירור כי פרעוש מעופף עשה את דרכו אל עבר סיר החמין וצלל בתוכו ומאז לא נודעו עקבותיו.

מפאת גודלו וצבעו של הפרעוש כל המאמצים לאתר את הפרעוש ולהשליכו החוצה – לא נשאו פרי^[1].

וכעת כמובן הנידון הוא האם ניתן להתיר לאכול את החמין, או שאין מנוס מלהכריז שכל תכולת סיר גדול זה – אסורה באכילה – ולא יהיה חמין בשבת.

ביטול ברוב

והנה לכאורה בפשטות היה ניתן לומר כי הפרעוש הנ"ל בטל ברוב והסיר יהיה מותר באכילה, אולם כידוע יש דין ש'בריה' אינה בטלה ברוב^[2], ומאחר ופרעוש זה עונה על כל התנאים הנדרשים להגדרת 'בריה' הרי שאינו בטל ברוב.

גדרי 'בריה'

וביתר ביאור: בשולחן ערוך^[3] מבואר שכדי שדבר איסור יהיה מוגדר כ'בריה' שתהיה שייכת בו חומרת חכמים שאינו בטל ברוב, צריך שיתקיימו ארבעה תנאים:

א. דבר שיש בו (או שהייתה בו) חיות – להוציא חיטה של איסור שאינה נחשבת בריה ומאחר ואין בה חיות נשמה.

ב. שיהיה אסור מתחילת ברייתו – להוציא עוף טהור שהתנבל ושור הנסקל שאף שהם אסורים ויש בהם חיות, מכל מקום אינם אסורים מתחילת ברייתם^[4].

ג. דבר שאם נחלק אותו לשניים יאבד את שמו וכגון נמלה, שאם נחתוך אותה לשתיים, כבר לא נוכל לקרוא לחתיכות בשם 'נמלה' – להוציא חֵלב שאם ניקח חתיכה שלמה של חֵלב ונחתוך אותה לשתיים, עדיין נוכל לקרוא לחתיכות בשם 'חֵלב'.

ד. שיהא הדבר שלם – שברגע שאיבד את שלמותו, כבר אינו נחשב ל'בריה'.

והנה הפרעוש דנן, עונה על כל התנאים הנ"ל, שהרי הוא דבר שיש בו חיות, והוא אסור מתחילת ברייתו, ואם נחלק אותו לשניים אין שמו עליו, ובעת כניסתו לסיר הוא היה שלם, ולכן הרי הוא נחשב כ'בריה' ואינו בטל ברוב, ואם כן דינו של החמין להיות אסור באכילה.

האם יש חילוק בין פרעוש לנמלה?

והנה בשו"ת חוות יאיר^[5] דן בשאלה דומה במעשה שהיה אצלו שישב עם אחוזת מרעיו לומדי המשניות בסעודה בט"ו באב, ובתחילת הסעודה כאשר הביאו קערה עם חתיכות הראויות להתכבד ברוטב ואורז, קפץ פרעוש אחד מהמטפחת של אחד הלומדים אל תוך הקערה וטבע בתוך הרוטב, והחוות יאיר מעיד על עצמו שמשך את ידו מלאכול מקערה זו, אך שאר הלומדים שחקו עליו והגדול שבהם טען כנגדו שחומרה זו היא חסידות של שטות שהרי הפרעוש בטל באלף ואף יותר, וטען לעומתם שהרי 'בריה' אינה בטילה ברוב, ולזאת טענו לו כי הטעם שבריה אינה בטלה היא משום חשיבותה ומה חשיבות יש בפרעוש? והשיב להם החוות יאיר שהרי משנה מפורשת היא שנמלה נחשבת 'בריה'^[6] ואם כן הוא הדין לפרעוש, ולזאת ענו לו כי הנמלה היא אכן חשובה שהרי שלמה המלך סיפר בשבחה וכתב עליה פסוק 'לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם'^[7], אבל פרעוש אין בו שום חשיבות והוא בטל ברוב, ולאחר טענה זאת כתב החוות יאיר שקיים בעצמו את הפסוק 'אל תען כסיל כאולתו'^[8] והיה כמחריש.

ועיין שם בהמשך דבריו שדחה את דבריהם מן הסברא ומן הדין, ועל כן הלכה פסוקה היא שהפרעוש אכן נחשב כ'בריה'^[9] ואם כן אינו בטל, ודין החמין להיות אסור באכילה.

שמא נימוח על ידי הבישול

אולם שמא ניתן למצוא היתר לסיר החמין, וזאת משום שסביר להניח שמחמת החום והרתיחה, הפרעוש נימוח כולו או חלקו, ומעתה אין לו כבר דין של 'בריה' וממילא בטל ברוב!

אולם המעיין בשולחן ערוך הלכות תולעים סימן פ"ד סעיף ט', ובנושאי הכלים שם, ובמקור הדברים בדברי הרשב"א, ימצא מבואר שכל עוד שאין לנו ידיעה ברורה שהבריה נימוח, אין להקל על סמך הספק, אלא אם כן נצרף לכך ספק נוסף (שמא לא הייתה תולעת כלל), ולכן בנידון דידן שידוע לנו בוודאי שיש פרעוש בתוך הסיר, אי אפשר להקל מחמת הסברא 'שמא נימוח'.

תתק"ס – 960

אמנם מצינו דעה בראשונים^[10] שאף שבריה אינה בטלה ברוב רגיל, מכל מקום ברוב של תתק"ס (960) היא כן בטלה, ובסיר החמין הגדול בוודאי היה יותר מפי – 960 כנגד הפרעוש.

וכאן אנו מגיעים אל הקשר אל ימי התשובה של חודש אלול, שהנה יש להבין מה מיוחד במספר 960? מדוע דווקא מספר זה?

ומצאנו בזה דברים נפלאים בספר 'בני יששכר'^[11] שביאר זאת על פי מאמר המשנה בסוף מסכת יומא 'אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל וכו' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל', שהנה במקווה יש מ' סאה, ובכל סאה יש כ"ד לוגים, ונמצא שיש במקווה תתק"ס (960) לוגים ובהם האדם הטמא נטהר, וכן מתחילת חודש אלול עד יום כיפור יש מ' יום שהם ימי הרחמים והסליחות, ובהם משה רבינו עלה למרום לקבל לוחות אחרונים, ומרומזים בסופי תיבות של הפסוק 'אני לדודי ודודי לי' שעולה בגימטריא – 40, ובכל יום יש כ"ד שעות, ונמצא שסך כל השעות של ימי הרחמים הם 960 שעות^[12]!

ואם כן, כשם שמקווה מטהר את ישראל ב-960 לוגים, כך הקב"ה מטהר את ישראל ב-960 שעות.

ואם אדם הטמא, טומאתו מתבטלת ב-960, ובעל עבירה, חטאיו מתבטלים ב-960, דין הוא שגם 'בריה' של איסור תתבטל ב-960 כנגדה^[13].

אולם למעשה, לא נפסקה הלכה כשיטה זו^[14], ובריה אינה בטילה ב-960 ואף באלף ויותר אינה בטלה.

(ויש בנותן טעם להוסיף כאן מה שביאר על פי זה המהר"ל צינץ מה שכתוב בפרשת כי תצא לגבי ממזר שגם דור עשירי לא יבוא בקהל ה', ולכאורה מה מיוחד בדור עשירי שיש להדגיש זאת? ומבאר המהר"ל צינץ שהנה אם ממזר מוליד בן או בת מבת ישראל כשרה הרי שהוולד הוא רק 'חצי ממזר' ובדור הבא הוא 'רבע ממזר' וכן הלאה עד הדור התשיעי בו הוא רק אחד חלקי 512, ובדור העשירי הרי הוא כבר אחד חלקי 1024, ואם כן בין הדור התשיעי לדור העשירי חצינו את רף ה-960, והיה מקום לומר שחלק הממזר שבו כבר בטל ב-960, ולזאת באה התורה להדגיש שגם בדור עשירי לא יבוא בקהל ה').

ולכן פסקו הרבנים שדנו בשאלה זו, כי אין ברירה ולמרות כל הניסיונות להתיר את החמין דינו להיות אסור באכילה.

ובדרך דרוש יש לומר שעל זה כיוון דוד  המלך עליו השלום בפסוק^[15] – 'לעשות רצונך אלוקי חפצתי, ותורתך בתוך מעי', שלכאורה קשה להבין הקשר בין שני חלקי הפסוק?

אלא שבמקום להתענג על חמין טעים, חם ומהביל בשבת זו, התענגו הסועדים, בברור ההלכות המורכבות של ביטול ברוב. והיינו שעִתים מפאת הרצון לעשות דבר ה', "תורתך (ולא החמין) בתוך מֵעָי"…

סוף דבר – בשבת קודש לקראת שעות הצהריים, הגיע בעל הגמ"ח בריצה בהולה אל המקום בו נערכה השמחה, ושאל האם כבר אכלו את החמין, וענו לו שלא אכלו אותו מאחר וקרה כך וכך, וכששמע זאת בעל הגמ"ח – פלט אנחת רווחה, וסיפר כי הגמ"ח מעסיק עובדת (זרה) שתפקידה לנקות את כל הסירים, ובדיוק השבוע התחלפה עובדת והיא השתמשה בחומר חומצתי לצורך ניקוי הסירים ולא שטפה את הסיר כראוי לאחר השימוש, ויש חשש בריאותי לאכול ממאכל שבושל בסיר הזה…

ומעתה נמצא שבזכות הדקדוק לשמור את ההלכה ניצלו הסועדים מחולי ומסכנה (על ידי שליחו של הקב"ה שהופיע כפרעוש המוסר נפשו…).

ומעתה עצה טובה קא משמע לן, להקפיד על כיסוי התבשילים למנוע הישנות מקרים כגון אלו.

[1].       ואילו היה ניתן למצוא את הפרעוש ולהוציאו מהסיר, בוודאי שהיה מותר לאכול את החמין, שאף שבריה אינה בטלה כדלקמן, מכל מקום טעם הבריה כן בטל, ועוד שהוא נותן טעם לפגם.

[2].       יורה דעה סימן ק' סעיף א'.

[3].       שם.

[4].       ועיין בכרתי ופלתי (יו"ד סימן ק' פלתי ס"ק ד') מה שכתב על פי זה על התולעים המתהווים בעיפושי פירות.

[5].       לרבי יאיר בכרך, סימן ק"ה.

[6].       מסכת מכות דף י"ג עמוד א'.

[7].       משלי פרק ו' פסוק ו'.

[8].       משלי פרק כ"ו פסוק ד'.

[9].       ועיין גם בשו"ת פנים מאירות חלק ב' סימן ס"ז שכתב על אותו מעשה של החוות יאיר וז"ל: 'ובאמת מי שנכנס לגדר הוראה פשוט הוא (לו) דהוי בריה', ועיין שם שגם אין להקל עפ"י הרמ"א בסימן ק"ג סעיף א' שבריה פגומה בטלה ברוב, שדברי הרמ"א שם תמוהים (ועיין בבית מאיר ובפרי חדש בביאור דעת הרמ"א וא"כ אינם עניין לנד"ד).

[10].      מובא בטור יו"ד סוף סימן ק', והיא דעת רבינו שמשון, ומובאת דעה זו גם בירושלמי.

[11].      מאמרי חודש אלול – מאמר א' אות ט"ו.

[12].      אולם על אף שכן רגילים לומר שיש מ' ימים מר"ח אלול עד יום הכיפורים, וכן הדבר רמוז בסופי תיבות אלול וכן איתא בחז"ל שמשה רבינו עלה למרום ל-40 יום (כמבואר במשנה ברורה ריש סימן תקפ"א) מכל מקום לפי הלוח שלנו חודש אלול לעולם חסר ונמצא שהם רק 39 יום, אולם מאחר וחודש אב הוא מלא, א"כ א' דר"ח אלול הוא ל' אב וא"כ הוי 40 יום.

ומצאתי בסדר עולם רבה פרק ו' שמשה רבינו עלה למרום לקבל לוחות שניות בכ"ט אב, ואם כן צריך לומר שחודשים אב ואלול באותה שנה היו חסרים והוי שפיר מ' יום, וראה תוס' בבא קמא דף פ"ב ע"ב ד"ה 'כדי'.

[13].      בים של שלמה (חולין פרק גיד הנשה סימן מ"ח) ביאר מספר זה שהנה מצינו במשנה במסכת תרומות פרק י' משנה ח' ביטול ב-16 (לגבי ציר של דג טמא לדעת רבי יוסי, ועיין שם שלדעת ת"ק בטל ב-960) ומצינו ביטול ב-60, ו-60 כפול 16 עולה ל-960,  ולכן כאשר נצרף כל המספרים שמבטלים בו ביחד – נוכל לבטל גם את הבריה. ועיין בבני יששכר שם מה שמבאר מספרים הנ"ל על פי דרכו.

ואעתיק עוד ממה שמצאתי בספר בזאת יבא אהרן (לרב אהרן יהושע פסין שליט"א) פרשת נצבים: 'במשנה (תרומות פ"י מ"ח) ביטול בתתק"ס לציר דגים, כיוון שהוא חריף מאד וטעמו ניכר. ולצערנו גם העבירות שלנו לעיתים חריפות וטעמם ניכר… ולכן תתק"ס לוגים של מים שבמקווה ותתק"ס שעות של תשובה הם הנצרכים לביטול ולהתחלה מחודשת!

כתב החיד"א (בפני דוד פר' פקודי) ד"מתניתי"ן" גימ' תתק"ס, ולכן עלה משה לשמים ארבעים יום וארבעים לילה שהם תתק"ס שעות (מ' יום כפול כ"ד שעות בכל יום), כדי ללמוד תושבע"פ שעיקרה הוא המשנה. נמצא שאם אדם מבטל עצמו לדברי המשנה, דברי חז"ל ותושבע"פ, יהפך להיות בריה חדשה ופנים חדשות באו לכאן'.

[14].      הרא"ש במסכת חולין פרק גיד הנשה סימן ל"ג דחה שיטה זו, וכן סתם המחבר ביו"ד סימן ק' סעיף א' שאפילו באלף אינה בטלה.

[15].      תהילים פרק מ' פסוק ט'.