ממתי מתחייב אדם במלאכת שביעית

שאלה:

"בלי להיכנס לשאלות של "אוקמי" או "אברויי"/מדאורייתא או מדרבנן — מתי בעצם אתחייב על מלאכת שביעית כמו זריעה או חרישה ?
הרי מצינו שלעניין שבת מרגע שזרעתי אני מתחייב , אך לעניין שביעית לכאורה זה "ניתק לעשה" — ואם נכונים הדברים , מה היסוד המהותי המבדיל בין מלאכת _שבת_למלאכת_שביעית ?

אני מודה לכם מאוד מראש
התשובות שלכם מבהירות לי הרבה ומחזקות אותי

תשובה:
לא הבנתי את שאלתך למה בגלל שזה ניתק לעשה זה אמור לשנות את הדין?"
——–
אם הבנתי את התמיהה שבשאלת הרב , אז לכאורה אדם מתחייב בעשיית מלאכה האסורה בשביעית מרגע עשייתה .
אם כן האם אכן אין הבדל בין זורע בשבת במזיד(ונמלך בדעתו ומוציא את הזרע) — לבין כנ"ל בשביעית , לפני שהזרע צומח בכלשהו ?

בנוסח יותר ברור אשאל :
1)
ממתי מתחייב אדם במלאכת שביעית ?
2)
מה החילוק_המהותי_בין מלאכת שבת לשביעית ?
3)
האם יש נפק"מ הלכתית לעניין ההתחייבות ל"מלאכת מחשבת" שנדרשת בשבת לעומת שביעית ?

ומה באשר לפסיק רישא ?

אבקש להבהיר את העניין בצורה תמציתית .

מודה לכם מאוד

תשובה:

שלום וברכה

פשטות דברי התוס' במועד קטן יג א, שבשבת יש דין מלאכת מחשבת ובאינו מתכוון פטור, ואילו בשביעית חייב. אמנם מצינו מקרים רבי בהם מחמת שאינו מתכוון מותר, ראה שביעית פ"ג משנה ו ומשנה ט, וברמב"ם א יז ועוד, מחמת כן יש שכתבו שבשביעית האסיור הוא עצם השליטה בקרקע, ואילו בשבת המלאכה עצמה אסורה ואינה רק מאפיין לשליטה, ראה אוצר יסודי שביעית סימן ה. לכן הותרה קצירה לאכילה ונאסרה לסחורה ועוד, כלומר לא מהות המלאכה נאסרה אלא אופיה ותכליתה. לפי זה היה מקום לומר, שהחיוב הוא בעצם המעשה גם אם עקר ואין תכלית לעשייתו. אמנם באגלי טל מלאכת זורע כתב שבשביעית החיוב הוא רק אם נעשתה קליטה בקרקע. וראה בחזון איש שביעית ס כ אות ז שדן במי שוזרע על דעת לעקור קודם שישריש האם עובר באיסור ומסקנתו לחומרא, והטעם משום שבלאו הכי מה שיגדל הוא הפקר ואין דעתו עליו קובעת כלום, ראה שם.