שאלה:
ישנם שלושה ”הלל”. יש את חמשת פרקי התהילים קי”ד – קי”ח שזה ”הלל המצרי” ושאומרים אותו בימים טובים. יש את פרק קל”ו שזה ”הלל הגדול” שאומרים אותו בש”ק ויו”ט בפסוקי דזמרא. ויש את ששת הפרקים האחרונים של תהלים שאומרים כל יום ועל זה אמר ר’ יוסי ”יהא חלקי מאומרי הלל בכל יום”. מדוע את ההלל הזה אין בעיה להגיד כל יום ואילו את ההלל המצרי אסור? זה מחרף ומגדף?
תשובה:
שלום וברכה
במהר"ל גבורות ה' פרק סא מבואר, שכיון שאמירת ההלל נתקנה על ידי חכמים כהודיה על נס, מי שאומר הלל בכל יום בעצם אומר שהקב"ה מנהיג את העולם רק בדרך נס, ואילו דרך הטבע אינה ממנו, הבריאה עצמה אינה הוא, ולכן הוא כמחרף ומגדף. אבל לגבי אמירת פרקי ההללוי-ה, אדרבה, הם הרי מכוונים כנגד הטבע, לומר שכל הבריאה כולם קוראת בשם ה' ומנוהגת על ידו. לכן את זה אומרים כל יום.