שאלה:
בכמה מקומות באתר הבאתם שצריך שינה כדי שהלילה יהיה הפסק, רציתי להעיר שאין לכך מקור? ואדרבה המ"ב הביא מקור הדין מהירושלמי שם לא נזכרה שינה!
אלא שבאמת עיקר הדבר תמוה מה שסומכים העולם על פסק המ"ב "מסברא דנפשיה" שהחליט שכן משמע בירושלמי, והוא נגד סתימת כל האחרונים האחרים (הגר"ז הח"א קיצוש"ע ועוד ועוד) שלא הביאו "המצאה" זו.
[אמנם הכה"ח הביא זאת בשם המאמ"ר – ולא ממשמעות הירושלמי – אבל המ"ב לא סבר את סברת המאמ"ר שאל"כ היה מביאו!! ומלבד זאת אין דרכו של המ"ב לפסוק כהמאמ"ר נגד הח"א והגר"ז כידוע]
תשובה:
אני מעתיק לך בענין זה מדברי שו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן עח:
כת"ר שואל לענין ברכת הרעמים והברקים שמבואר בשו"ע סי' רכ"ז דכשלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת אפי' לכמה ימים, ובמ"ב שם מביא הירושלמי דביום אחר כן צריך לברך אפי' כשלא נתפזרו העבים, ואין מבואר שם מתי חשבינן "יום אחר" אם בעלות השחר או ביציאת כוכבים, ובכף החיים הובא שחשבינן ליום אחר מהבוקר. וע"ז שואל דצ"ב למה לא נאמר "ויהי ערב ויהי בוקר" דמהערב מתחיל היום אחר, ע"כ.
הנה דברי הכה"ח לקוחים מהספר הנודע מאמר מרדכי, ועיינתי בגופן של דברים במאמ"ר סי' רכ"ז סק"ג, והוא כותב זה בזה"ל: נ"ל דבכל שעבר הלילה אעפ"י שלא נתפזרו העננים כלל אפי' הכי בעו ברוכי למחרתו והכי מסתבר עכ"ל. וכפי הנראה בא עלה מכח סברא דהדבר תלוי בהיסח הדעת, ולינה מיחשבא ההיסח דעת כמו בברה"ת וכיו"ב.
והכי ראיתי בספר ברכת הבית (איינהורן) ח"א שער ל', דבשערי ברכה סעי' ה' פוסק ג"כ בכזאת וז"ל: ואפילו אם בירך ביום אין צריך לברך בלילה כ"ז שלא נתפזרו העבים, מיהו ביום אחר מברך, ואפילו קודם אור הבוקר לאחר שעמד משינתו חוזר ומברך אף שלא נתפזרו העבים עכ"ל. ובשערי בינה שם, מסביר זאת, מפני שהדבר תלוי בהיסח הדעת, ולאחר שישן שינת קבע בינתיים ודאי דהוי היסח הדעת ול"מ בשם מקום דברכה של יום זה יועיל ליום שני, מיהו בלילה קודם השני אף ששייך ליום שני מ"מ יצא בברכת היום כמו בברכת התורה עיין שם. וע"פ שנים עדים יקום דבר.
במחילה – אין בכל זה תשובה לשאלתי, ואפרט:
1. המשנה ברורה לא הביא את דברי המאמ"ר אלא כתב שיכול לברך ביום "מסברא דנפשיה" דהכי משמע בירושלמי, וזאת אע"פ שדרכו להביא בכל מקום את המאמ"ר ובפרט כאשר מסייע לדבריו. לדידי פשוט שהדבר מוכיח כי המ"ב לא הסכים עם סברת המאמ"ר שהדבר תלוי בסברא, אלא רק במשמעות הירושלמי.
2. אין שום מקור לסברא של "היסח הדעת" ובוודאי שלא לסברא שההיסח הדעת הוא על ידי השינה, ובמחילה עם כל הכבוד לאחרונים זמנינו – הסברא שלהם עדיין אינה "מקור" !! [ויש הרבה מקום לחלק בין ברכת הרעמים לברכת התורה לדוגמא, והדבר תלוי בפלוגתת הראהשונים על מה בדיוק ברכת הרעמים, על טבעו של עולם או על התפעלות הנפש, על כל הרעמים או רק על זה שרואה].
3. מלבד זאת כפי שהזכרתי כבר – מדברי כל הפוסקים (חוץ מהממאמ"ר והמ"ב והכה"ח) מוכח שלא סברו את עיקר החידוש שביום חדש אפשר לברך שוב, וכך הדעת נותנת כיון שגם לזה אין מקור בכלל – חוץ מ"סברא" של המאמ"ר שהסכים עמה הכה"ח [והמ"ב חלק עליה!!] וחוץ מדיוק המ"ב בירושלמי [שאינו מוכרח כלל וגם המאמ"ר והכה"ח בוודאי לא הסכימו עמו שאל"כ היו מביאים שיש לזה סמך מירושלמי ולא רק סברא בעלמא!].
אשמח מאוד לקבל תשובה מניחה את הדעת!
השאר תגובה