לתרומות לחץ כאן

ברית מילה לילד שנולד מיהודי וגויה / גיור קטן שגדל בבית חילוני

שאלה:

בחור יהודי הביא ילד מגויה , שאביה יהודי,
האם אפשר לעשות ברית לילד? והאם אפשר לעשות פדיון הבן ?
מה הילד יכול לעשות כדי להיות יהודי ?

תשובה:

שלום וברכה

הילד הזה הוא גוי לכל דבר וענין, ואין לעשות לו ברית מילה ובודאי לא פדיון הבן, כדי להיות יהודי הוא צריך לעבור הליך של גיור, והדבר הזה מצריך באופן עקרוני שההורים ישמרו תורה ומצוות. האם גם צריכה להתגייר… בקיצורם של דברים מדובר בסיפור עצוב וכואב עד מאוד, ההתבוללות הזו אוכלת ומכלה חלקים יקרים בעם ישראל, ה' ירחם.

מקורות:

על האיסור למול גוי שלא לשם גרות, ראה רמ"א יו"ד סי' רסג סעי' ה.

פדיון הבן לא שייך בו אפילו אם יתגייר, כמבואר בשו"ע בסי שה סעי' כ.

לגבי גיור ילד הגדל בבית שאינם שומרי מצוות, אעתיק לך מתוך הספר משנת הגר הנמצא עתה בעריכתי המחודשת:

בספרי הפוסקים האריכו לדון, האם ניתן לקבל לעדת ישראל גר קטן כאשר ידוע לבית הדין שלא יגדל ויתחנך בבית שומרי תורה ומצוות, דעת רוב הפוסקים להחמיר בזה, שכיון שיסוד דין גיור קטנים הוא משום ש'זכין לאדם שלא בפניו', כאן שלא ישמור מצוות ויעבור כל ימיו באיסורי סקילה וכרת, לא נחשב הגיור כזכות עבורו[1].

אמנם יש פוסקים שצידדו להקל בזה[2], בפרט כאשר האב מגלה דעתו שרצונו לשלחו להתחנך במוסדות חינוך תורניים, שיש מקום לסמוך שבהשפעת רבותיו יגדל וילך בדרכי התורה והיראה [אף שהנהגת הבית בו יגדל תהיה שלא על פי תורה]. ובדיעבד דינו כספק גר[3].

לפיכך, אם ירצה לקבל עליו עול מצוות לכשיגדיל, יש להטבילו שוב לשם יהדות, שכן אותה גרות שנעשתה בו מתחילה בשעה שהיה קטן, אינה כלום לדעת הרבה פוסקים[4].



[1] שו"ת זכר יצחק (סי' ב). ועיין עוד מש"כ בזה בשו"ת מטה לוי (ח"ב סי' נד-נה) מדברי הגאון רבי יצחק אלחנן בעל העין יצחק. וטעמם בזה, דכיון שיסוד דין גרות קטן ע"פ בי"ד הוא מדין "זכין לאדם שלא בפניו", כאן שמן הסתם לא ילך בדרכי התורה והיראה ויהיה משוקע בחטא, אין זו זכות לו אלא חובה, שעובר בחטאים שעונשם חמור [אמנם בעל מטה לוי עצמו חולק עליו שם בזה וכפי שיבואר להלן], וע"ע שו"ת חבצלת השרון (ח"א יו"ד סי' עה, ועורר שם דיכולים לבוא לתקלה על ידו, כיון שהוא נימול ובחזקת ישראל), שו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' צט) [והוסיף שם עוד כמה טעמים: חדא, דגירות קטן מיוסדת על כך דסמכינן דכיון שהורגל בשמירת המצוות בקטנותו מסתמא לא ימחה בגדלותו, אבל כאן ודאי ימחה ואין טעם בגיור זה העומד לפקוע. ועוד, דשיטת התוס' בסנהדרין (סח ע"ב) דקבלת מצוות בקטן אינה נעשית על ידי בית דין, אלא שבכך שאינו מוחה בגדלותו נחשב לו הדבר כקבלת מצוות ונשלמת גירותו, וכאן שבודאי לא ישמור מצוות כשיגדיל, אין קבלת מצוות, והדבר מעכב בחלות הגירות. ועוד הוסיף שם, דבאופן שלא היה זכין מעיקרא וכאמור, גם אם ישמור מצוות בגדלותו לא נחשב לו הדבר לכלום, וצריך גרות שנית]. וע"ע שו"ת פרי השדה (ח"א סי' מג), שו"ת לבושי מרדכי (אבהע"ז מהדו"ק סי' לח אות יא), שו"ת התעוררות תשובה (מהדו' חדשה ח"ד סי' קמב), שו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' קמט).

וכן הורה הגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"א סי' קג וח"ב סי' נה, וקובץ קול תורה חכ"ו עמ' 110), עיי"ש בדבריו שאף אם יש זכות להכנס לכלל ישראל בלא שמירת מצוות, זכות גמורה ודאי אין זו, ולא מהני מדין זכין. והוסיף עוד, כי מה שכתבו האחרונים דלהלן דזכות היא לו כיון שבלאו הכי אם ירצה למחות בגירותו לכשיגדיל הרשות בידו, היא גופא קשיא, שכן מדברי הראשונים למדנו שהסיבה שהתירו לגייר קטן ולא חששו שימחה ויבוא הדבר לידי תקלה שיהיו אוכלים משחיטתו ויתברר עתה שהיתה זו שחיטת עכו"ם וכו', משום דחזקה היא שלא ימחה [עיין רשב"א שם], ובקטן זה פשיטא דליתא לההיא חזקה, וא"כ היאך נגייר אותו ונמצאנו מזמנים תקלה לישראל. משום כך כתב: "ואנו אין בידינו להכריע שהגרות לא חלה בדיעבד, שאפשר שזה גופא הוי זכות לו שנתחייב בתורה ובמצוות ונדבק בזרעו של אברהם אבינו, ועל כל פנים לא יצא מידי ספק גר". וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' שא) ומצדד שם לפסול גירותו.

טעם נוסף כתבו בזה, דהואיל וחובה מיוחדת מוטלת על בית דין לגדור פרצות ישראל, שלא להכניס לקהל ה' אנשים שמן הסתם יהיו מחללי שבתות ושאר איסורי תורה, אין להם להזדקק לגרות זו [לסברא זו, אף אם זכות היא לקטן אין בית דין רשאים לקבלו, דעל שכזה אמרו "קשים גרים לישראל כספחת", והפסד הוא לכל ישראל], אלא שסברא זו אינה לעיכובא בדיעבד שקיבלוהו.

ועיין עוד בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' ח), שגדולי אשכנז בעל הערוך לנר והגאון מוירצבורג בעל מלאכת שמים הסכימו שניהם לדעה אחת שאין לגייר קטן כזה שודאי לא יתחנך לשמירת התורה והמצוות, וע"ע בקונטרס וכתורה יעשה שאסף כעמיר גורנה מתשובותיהם של רבים מפוסקי דורו שנטו אף הם להחמיר בזה שלא לקבלו. וכ"כ בשו"ת שרידי אש (ח"ב סי' סא).

כמו כן, הרי דעת חלק מן הראשונים דדין המחאה לכשיגדיל אינו מצריך מחאה מפורשת, אלא בעצם זה שאינו שומר מצוות בשעה שנעשה גדול, אין לך מחאה גדולה מזו, ראה תוס' ישנים (כתובות יא ע"א), וע"ע מש"כ בזה בשו"ת איש מצליח (ח"ב יו"ד סי' מב) בדעת הרשב"א (ח"ב סי' קמד). ולפ"ז אין כל כך נפקותא בהאי דינא, דאף אי נימא שגיור קטן מועיל גם כשהוא גדל בבית שאינם שומרי תורה ומצוות, מכל מקום תבטל גרותו למפרע ברגע שיגדיל ואינו שומר מצוות. וכל שכן שהוא כך, לדעת התוס' בסנהדרין (סח ע"ב) שכתבו לחדש, שדין קבלת מצוות בגר קטן מתקיים בו בשעה שמגדיל ומקבל עליו לשומרן, ובלא זה אינו גר כלל [אמנם, באופן שהוא גדל בבית משפחה מסורתית השומרים חלק מהמצוות ככל שידיעתם מגעת ודעתם משכלת, התיר שם בשו"ת איש מצליח לגיירו, ובאופן שמן הסתם גם לאחר שיגדיל יקיים מצוות עיקריות ויכשל באחרות כפשוטי העם, ולא דחה אלא באופן שהוא גדל בבית שאינם שומרי מצוות כלל].

[2] שו"ת בית יצחק (יו"ד ח"ב סי' ק אות יא, אבהע"ז ח"א סי' כט אות ח). וטעמו בזה, משום דכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, וגם אם ירבה לפשוע ויענש על מעשיו הרעים עדיין זכות היא לו, שכן לאחר הצירוף והזיכוך בעונשי הגיהנום ינחל עם ישראל לחיי העולם הבא ככל ישראל, ונמצא שע"י כניסתו לקהל ישראל זוכה בחיי נצח, שלא כשאר אומות העולם שהעיד עליהם הנביא: "גוים כמר מדלי וכשחק מאזניים נחשבו" (ישעיהו מ טו). [בפרט, כאשר האב אומר שישלח אותו לחינוך דתי, דאף שהבית לא יתנהל לפי דיני התורה, אין הכרח שיהיה גם הבן מחלל שבת בפרהסיה].

עוד כתב, דממה נפשך לא יבוא כל הפסד לקטן ממעשה גרות זה, שהרי אם לא יקפיד על שמירת המצוות, יחשב הדבר כמחאה על הגרות ובלאו הכי לא יהיה בה כל תוקף, וכדבריו כתב להקל בזה הגרי"ל צירלסון בשו"ת עצי הלבנון (סי' סד, ועיי"ש שמתיר למולו לשם יהדות אף דלא ברירא שיטבילנו לשם גירות) ובספרו מערכי לב (סי' נה), וע"ע שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' כו), דודאי זכות היא לו לבוא בכרם ישראל, כיון שהמצוות שיזדמנו לו יקבל עליהן שכר כישראל, ובמה שיחטא לא יהא אלא שוגג. אמנם בתשובותיו ליו"ד ח"א (סי' קנח) כתב שמכלל ספק לא יצא, ולכן לכתחילה יראה לטבול שוב לכשיגדיל [מיהו מה שכתב דזכות היא לו כיון שלכשיגדיל בידו למחות, קצת צ"ע בזמנינו, שהרי ודאי לא ימחה בגדלותו כיון שהוא רוצה היתר נישואין עם בת ישראל, ולא אכפת לו בחילוניותו, נמצא שיש כאן מציאות מורכבת, לפיה בקטנותו אין זו זכות גמורה לו, כיון שיעבור באיסורים כל ימיו, ואנו יודעים בו שלכשיגדיל יגבר עליו יצרו כל כך, שלא ימחה, וישאר בעל עבירות, אמנם ראה ךהלן שעצם עזיבתו את הדת חשיבא מחאה]. וראה ס' מסורת משה (ח"א יו"ד אות רנז) לענין מנהל מוסד דתי שבאים אליו קטנים שנתגיירה אמם בלא קבלת מצוות וקשה הדבר לדחותם ושלא לקבלם לאותו מוסד, דהורה הגר"מ פיינשטין שיוכל לסמוך על סברא זו ולגיירם שנית אף שגם הם לא ישמרו מצוות וגדלים בבית שאינו שומר מצוות, ועל סמך סברא זו, דמכל מקום זכות היא להם וכנ"ל.

ומה שכתבו האחרונים הנ"ל שמתוקף תפקידו של בית הדין מוטל עליו לגדור פרצות ישראל שלא להביא בקהל ה' קטן זה שודאי לא ידע משמירת המצוות, עיין שו"ת מטה לוי (סי' נה), שלאחר דפשיטא ליה שניתן לקבל גר זה, ומשום דזכות היא לעשות רצון הוריו המאמצים, אף שיחטא כל ימיו [דדין זכין אינו תלוי במה שזכות היא לו אליבא דאמת, אלא באומדנא שיש לנו דאי ידע ודאי היה מתרצה לכך], הוסיף וכתב, שאין חובה מוטלת על בית דין לתקן תקנות כעין אלו לדחות גרים שלא ישמרו מצוות, ולפיכך כל שלא נימנו וגמרו שלא לקבל קטן כעין זה עדיין הרשות נתונה לגיירו, וסיים שבזמנינו שבני זוג חיים יחד הוא ישראל והיא נכרית, ואם נחמיר עליהם נרחיק בכך גם את הבעל מכל זיקה ליהדות, ההנהגה הנכונה יותר לגייר את בניו אף שלא ישמרו תורה ומצוות.

כמו כן כתב בשו"ת אחיעזר (ח"ג סי' כח) "מש"כ כת"ר דמגיירים את הקטנים כיון דעל פי דין דין הגדילו יכולים למחות, מה שיחללו את השבת בגדלותם הוי כמחאה, זהו תו"ד. באמת העלה בתשו' חת"ס חיו"ד סי' רנ"ג דאם מביאים האב והאם או אחד מהם לגיירם אין יכולים למחות בגדלותם, ומסתייע לדין זה מדברי הבה"ג דפסק בהביאוהו אבותיו להתגייר הן אביו והן אמו מטבילין אותו ע"ד בית דין, ואינו יכול למחות, וכן מדברי הרי"ף וחבל ראשונים בשימ"ק בכתובות. מ"מ י"ל דדוקא באופן שיתנהג כישראל, דהוי זכות גמור, בכה"ג אינו יכול למחות, אבל באופן שיתנהג באיסור, אף דמכל מקום הוי זכות, כמו שכ' בשו"ת בית יצחק שם, אבל אפשר דלא הוי זכות גמור ובכה"ג יכול למחות בגדלותו. אבל באמת מה שיחלל את השבת ושאר עבירות אין זה כמחאה על הגרות, רק שעובר עבירה כישראל ובודאי דהוי גר. אבל הצדק עם רומעכ"ת שאין לבית דין כשר להזדקק בעניני גרות כאלה אך אין אני מוצא לנכון שירעישו על זה רבני הדור ולצאת במחאה גלוי' נגד הגרות, כי בעיני עמי הארץ זהו כחלול השם שאינם מניחים הנשים להתגייר ובפרט הילדים שבאמת עפ"י דין אפשר לגיירם. הרי שאף שדחה דברי הבית יצחק דס"ל שבעצם זה שינהג בחטא בגדלותו יחשב לו הדבר כמחאה, מכל מקום בעיקר דבריו מודה דחשיב כזכות ויש תוקף לגיור זה. וע"ע שו"ת יביע אומר (ח"ב אבהע"ז ד).

בשו"ת משנה הלכות (ח"י סי' ריד) כתב להקל בדיעבד לסייע לנערה שטבלה כדין וגדלה בבית שאין מקפידין בו על שמירת המצוות, למצוא זיווגה בקרב ישראל [אמנם לא מצינו בדבריו שהיה מתיר לגיירה לכתחילה].

ובאמת דבריהם תמוהים, שהרי בגמרא כתובות שם מבואר, דגרות של קטן נחשבת זכות, כיון דלא טעם איסורא, אבל בגדול דטעים טעמא דאיסורא אינה זכות לו, אף דפשיטא שינחל חיי העולם הבא וכו', הרי שכל שאינה זכות גמורה עבורו אין מתחשבים בכך שינחל חיי העולם הבא, ומה לי אם טעים טעמא דאיסורא קודם שנתגייר או לאחר מכן, כל דפשיטא לן שיטעם ויחפוץ בחיי חטא.

[לדעת הסוברים דמהני מחאתו, יש לדון אם ניתן למולו בברכה, שכן באחרונים כתבו דמה שמלין גר קטן בברכה הוא משום שחזקה היא שלא ימחה (ראה מהר"ם שיק יו"ד סי' רמח), משא"כ בגר קטן זה שכמעט חזקה היא שימחה וכאמור].

[3] והיינו, שאין להניח לו ליגע ביין שאינו מבושל שמא יעשה ע"י כך יין נסך [ואם עבר ונגע בו כיון דנגיעת גוי אינה אוסרת אלא מדרבנן (ראה רמ"א יו"ד סי' קכג סעי' א) הוי ספיקא דרבנן ולקולא]. כמו כן, אין להניחו לירד לפני התיבה או להוציא אחרים ידי חובתם בברכות וכדו'. מאידך גיסא יש ללמדו שמחוייב הוא מחמת הספק בכל מצוות התורה, ומחללין את השבת עבור הצלת נפשו, ואם יגדל וישא אשה הרי זו ספק מקודשת וצריכה הימנו גט.

מיהו יש לדון, מה יהא בדינו לענין שמירת השבת, דמחד גיסא הרי זה ספקא דאורייתא דאזלינן ביה לחומרא, ומאידך, הלכה פסוקה היא שגוי ששבת חייב מיתה, וא"כ להצד שנכרי הוא אסור לו לשבות ביום השבת. אכן, ברמב"ם (מלכים פ"י הל' ט) מבואר, שהאיסור לגוי לשמור שבת הוא רק משום שנראה כמחדש דת מדעתו, ואם כן כאשר הוא עושה זאת מחמת הספק, ליתא להאי חשש ומותר, שכך כתב שם: "עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה, אבל אינו נהרג". ואם כן לדבריו יש להקל בזה לכאורה בנידון דידן, שנוהג כן מחמת הספק וחייב בשביתה ע"פ דין. ואפשר שגם לשיטת רש"י שם שפי' דאיסור השביתה ביום השבת הוא משום שמבטל מישובו של עולם ג"כ יש להקל במקרה זה, דמן הסתם לא אסרה תורה לבטל מישוב העולם אלא למי שמבטל ממלאכתו בלא שום טעם, אבל זה שמחוייב בכך ע"פ דין, אינו בכלל איסור זה, וצ"ע למעשה. וראה מה שדן בזה בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' קמה) בענין ספק מצות שביתה אי דוחה ספק איסור שביתה לבן נח.

[4] ראה שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' קנח), ופשוט, וכ"ה בפסקי דין רבניים (ח"א עמ' 380) מפסק דינם של הגרי"ש אלישיב הגר"י עדס והגר"ב ז'ולטי.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל