קדושת מקומות בבית הכנסת

שאלה:

שלום וברכה. אני מבין שבבית הכנסת מקום הכי קדוש זה מקום ארון הקודש.
שאלה האם שאר המקומות בבית הכנסת נמצאים באותה דרגה של קדושה? האם מקום שסמוך לארון הקודש יותר קדוש משאר המקומות?
תודה

תשובה:

שלום וברכה

לא ידוע לי שיש הבדל בין המקומות מבחינת הקדושה, בפוסקים האריכו לדון בתביעות כעין אלו, כאשר מרחיבים את בית הכנסת וזה גורם לשינוי מקומות הישיבה, אבל הנושאים שם היו יותר דוחק ונוחות וכבוד וכיוצא בזה ולא ענין של מעלת המקומות.

אמנם קצת כן דיברו על מעלת הדרום והצפון מטעמים מחודשים, כמבואר בפתחי תשובה שאעתיק לך.

מקורות:

ראה שו"ע חו"מ סי' קסב סעי' ז, ובפתחי תשובה שם:

(ה) להוסיף ספסלים בבהכ"נ כו'. עיין בתשובת משאת בנימין סימן ד', באחד שהיה לו מקום בבהכ"נ אצל ארון הקודש מצד צפון, ואחר שישב עליו יותר משני חזקה שבק חיים לכל חי והניח המקום לבניו, ורצו הקהל להעמיד מנורה סמוך למקומו באמרם שכן דרך בכל בתי כנסיות להעמיד מנורה בשני צידי ארון הקודש, ומה שלא העמידו עד הנה מפני שהיו בני הקהילה מעטים, והיורשים מוחים שאין להקהל לעשות להם צר ודוחק במקומן כמ"ש הריב"ש [סי' רנ"ג] והרמ"א כו'. והאריך שם לתמוה על עיקר דברי הריב"ש הנ"ל דיליף דין בהכ"נ מדין מבוי, ובאמת יש לחלק בכמה גווני. ומסיק וכתב וז"ל, יצא לנו מכל הני שקלי וטרי שאפילו בתשמישי הדיוט אם אינו עשוי לתשמיש גמור אין היחיד יכול לטעון טענת ריבוי הדרך או טענת דוחק וצר, ואפילו בשביל של כרמים דאיכא קצת תשמיש כיון דאינו תשמיש גמור, וכ"ש במקום שאינו תשמיש כלל, וק"ו בבהכ"נ דתשמיש קדושה ועבודת הש"י הם, וריבוי דרך וצר ודוחקא לאו גריעותא הוא אלא מעליותא כדפרישית לעיל [משום דאמרינן [ברכות ו' ע"ב] אגרא דכלה דוחקא, ושכר פסיעות נמי איכא כו'], שאין ליחיד שום טענה על ריבוי הדרך וצר ודוחק, ופשוט הוא כשמש בצהרים, אלא שאין רצוני להכניס ראשי בין הרים גדולים אם לא שיסכימו חכמי הדור. וכ"ז בנידון של הריב"ש ז"ל, אמנם בנידון דידן איכא לברר יפה בראיות גמורות שאין בדברי היורשין כלום, ואפילו הריב"ש ז"ל יסכים לזה כו', עכ"ל ע"ש בדבריו. ועיין בתשובת צמח צדק סי' צ"ד אודות קהל שיש להם בהכ"נ ונעשו מקומות לישיבה בד' רוחות כותלי בית הכנסת וגם סביב הבימה שבאמצע, ונשאר ריוח בין ארון הקודש ובין הבימה, וגם מצד צפון ודרום מהבימה להכותל, ואחר שנתרבו בני הקהילה נמצאו י"ב בעלי בתים שאין יכולים למצוא מקומות אפילו לשכור, ורצו הקהל להוסיף ספסלים לעשות מקומות בגבולין הפנויים הנ"ל, ואותן בעלי בתים שיש להן מקומות בגבולין אלו מעכבים בטענה שמיצר להם הדרך ועמידת השטענדר שלפניהם ממה שהיה מקודם לכן. והשיב, כבר מילתא דא אמורה בפוסקים אחרונים שכתבו שאין להוסיף ספסלים כו', אבל כד דייקינן שפיר יש לחלק לנדון דידן, דלכאורה קשה איך יליף הריב"ש [הנ"ל] בהכ"נ ממבוי, שאני בני מבוי שאין יכולין לכוף זה את זה לעשות דלת למבוי, לכך יכול נמי לעכב מלעשות דלת, אבל בבהכ"נ דיכולין לכוף זה את זה לבנות בית הכנסת, ואפילו אם אין כולם צריכים כמו בנידון דידן שיש להם כבר בעיר בית הכנסת אלא שאין מספיק לכולם, צריכים לבנות עמהם, מכ"ש שאין יכולים לעכב עליהם להעמיד ספסלים כו', ועל כרחך צ"ל דנידון דהריב"ש מיירי נמי בענין שלא היו יכולין לכוף זה את זה לבנות, דהיינו שעדיין היה מצוי מקומות בבית הכנסת, אלא שלא רצו לשכור כ"כ ביוקר, כדמשמע מדבריו שם דבהכי מיירי, וא"כ בנידון דידן שאין מצוי כלל מקומות אפילו לשכור ביוקר, ודאי דיכולין להוסיף ספסלים כו'. ועוד, דנידון דהריב"ש מיירי בעשיר אחד שיש לו מקומות הרבה בבית הכנסת, ומשמע שהם בקרן אחת, שבאותו גבול אין לאחרים דרך שם רק לו לבדו, לכך פסק שיכול לעכב, משא"כ בנידון דידן שבאותן גבולים יד כל הקהל שוים שהולכים דרך שם למקומות מושבותיהם, מה יתרון לאלו שיש להם מקומות בסמוך יותר משאר בעלי בתים. ומה שטענו שלא יהיו יכולים להעמיד השטענדר בריוח כמקדם, מעיקרא דדינא פירכא, דמעיקרא שלא כדין עשו אם הרחיקו יותר משיעור, ויכולין היו בני הכנסת למחות להם, והא דלא מיחו משום דבלא"ה היתה להם רווחה ולא היה מזיק להם, ומה"ט נמי אין יכולין לטעון חזקה על זה, גם מיקרי שותפין ואין מחזיקין, גם אין חזקה במידי דשייך לקהל כו', ולכן אם לאחר שיוסיפו הספסלים ישאר להם מקום העמדת השטענדר כראוי תו אין יכולין לעכב. ואם יאמרו אותן אנשים למה נפסיד הרווחה שהיתה לנו עד עתה, ישכרו להם בית הכנסת אחרת מתוך הקהל. לאו מילתא היא, חדא, דודאי שמתוך אלו י"ב בעלי בתים לא ימצא בכל יום מנין עשרה להתפלל בציבור, כי מהם ילכו מחוץ לעיר לעסקיהם. ועוד, אפשר שאין רשאין לעשות בית הכנסת אחרת בלי רשיון השררה, וחיישינן שיתן עין על הקהל שהם רבים כיון שצריכין לשתי בתי כנסיות, מלבד שאין הציבור יכולין לעמוד בהוצאה כ"כ לשכור בית הכנסת וחזן ושמש וצרכי בית הכנסת בנרות וכיוצא. לכך נראה שבנידון דידן יכולין להוסיף ספסלים, רק שישאר להראשונים רווחה כראוי לילך למקומותם ולהעמיד השטענדר כפי ראות עיני הב"ד. וגם הריב"ש מודה בנידון דידן שאין יכולין לעכב, עכ"ד ע"ש. ועיין בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ל"ג, אודות קהל אחד שהיה להם מקום בבית הכנסת בקרן מזרחית דרומית שהיה מיוחד לחתן ביום חתונתו שישב שם, והיה לראובן מקום בסוף כותל דרומי סמוך למקום החתן הנ"ל, והיה מקום החתן דחוק שלא היה יכול לפסוע אחר תפילתו ג' פסיעות בריוח מפני קרן הספסל של רוח דרומי, ושבק ראובן חיים והניח יתומים גדולים וקטנים, ואחר זמן מכרו ז' טובי העיר מקום החתן ליהודה, והתחייב יהודה להניח להחתן ביום חתונתו, והוא ישב שם כשלא יהיה חתן בבית הכנסת, וגם זאת עשו ז' טור העיר שהרחיקו ספסל של רוח דרומי ומשכו אותו לצד מערב כדי שיהיה מקום הנ"ל בריוח, וישב יהודה הלוקח כמה שנים, וחזר יהודה ומכר זכותו לשמעון וישב שמעון שם כמה שנים והחזיק שני חזקה, ויהודה הלוקח ראשון שבק חיים. וכהיום בא אחד מיתמי ראובן וטען שהיה קטן בעת שמכרו הקהל ללוקח ראשון, ושלא כדין מכרו המקום הנ"ל, מפני שזה היה זכות אביהן שקנה המקום בראש ספסל דרומי והחתן לא ישב שם אלא בעתים רחוקים, וכשאין חתן בבית הכנסת המקום פנוי ורוויחא ליה טובא, משא"כ היום שיושב שם תמיד מיצר לו, וגם מה שהרחיקו הספסל שלא כדין עשו, שמתחילה היה קרוב לכותל מזרח ועכשיו נתרחק, ורצה לבטל המכירה הנ"ל. ושמעון הלוקח טען, אף על פי שהיית קטן בעת מיתת אביך אבל לאחר שהחזיק יהודה הלוקח ראשון כבר היית גדול, למה לא מחית אז, מסתמא מחלת. ועוד, שהיה כח ביד הקהל למכור המקום הנ"ל, אלא שמתחילה לא הוצרכו כו', ומה שמשכו הספסל לצד מערב אין זה מזיק לכל יושבי הספסל ההוא, כיון שלא הוסיפו מקום בראש שיהיה ראובן שני לו, וגם מתחילה היה ביד הקהל לעשות כן רק לא הקפידו כו'. והשיב, דבר זה פשוט דאם יכול שמעון לוקח שני לברר שהיה היתום גדול בעת שהחזיק לוקח ראשון, דאיבד היתום חזקתו, אף דאם היה עדיין ביד לוקח ראשון לא היה מועיל חזקת הלוקח והיה צריך לברר שהיתום מחל לו בהיותו גדול, דכבר הכריע רמ"א סימן קמ"ט סעיף י"ט דאף שהחזיק ג' שנים אחר שהגדיל אינה חזקה, הואיל וירד לשדה כשהיה קטן לא ידע שהיא שלו שימחה, מ"מ עכשיו שמכר לוקח ראשון לשני, הא קיי"ל טוענין ללוקח כמבואר בב"ב כ"ג ע"א ובחו"מ סימן קנ"ה סעיף כ"ד ובסימן קמ"ט סעיף ט"ו בהג"ה ובסימן (רל"ז) [רל"ו] סעיף ה', וכן בבן (ה) בן הגזלן בסימן קנ"ב כו', א"כ ה"נ טוענין ללוקח שלוקח ראשון היה לו שטר או עדים שמחל לו היתום כשהגדיל. ועוד נראה, דאף אם שמעון לוקח שני אינו מביא ראיה שהיה היתום גדול לפני לוקח ראשון הוי חזקה, כי אפילו אם היה עדיין ביד לוקח ראשון יש לו חזקה, כיון דקנה מהקהל טוענין לו שהקהל היה להם שטר מאביו שיש להם רשות למכור לאחר. ואין לומר לפי מ"ש רמ"א בסימן קמ"ט סעיף ל"א דאין הקהל מחזיקים בשל אחרים כהני דבי ריש גלותא [ב"ב ל"ו ע"א], וא"כ הוי כקונה מגזלן דאין לו חזקה, זה אינו, דהכא נהי דאין הקהל מחזיקים בשל אחרים, א"כ נימא איפכא, דהא להני רבוותא ס"ל נמי דאין מחזיקין בשל קהל, כי הטעם משום דהקהל מוחזקים וסומכין על שידם תקיפה ויכולת בידם לסלקם כל זמן שירצו, א"כ ה"נ אף אם אבי היתום חי אין חזקתו חזקה על הקהל, ונהי היכא דלא מכרו ובאו לטעון עם היורש קטן היו טוענין ליורש, אבל עכשיו שמכרו טוענין ללוקח שהיה להקהל עדים או שטר שרשות בידם למכור בכל זמן שירצו, וכן רשות בידם להשפיל הספסל קצת לצד מערב, כי הקהל מוחזקים בשלהם. ואף שכתב רמ"א שאין בני הכנסת רשאים להוסיף ספסלים, התם במקום חדש לגמרי, אבל הכא שאינם מוסיפים מקום חדש אלא שמתחילה לא הקפידו כ"כ לפי שישיבת החתן הוא באקראי, ועכשיו שמצאו קונה סמכו על חזקתם להשפיל קצת הספסל, בפרט שזה אינו מזיק כלל ליושבי הספסל ההוא, וכזה טוענין אף ללוקח ראשון, ק"ו לשני, עכ"ד. ע"ש שהביא דחכם אחד פסק בנידון זה שהדין עם היתום והוא ז"ל האריך בביטול דבריו. וע"ש עוד בקהל אחד שבנו בית הכנסת חדשה ומכרו המקומות בעזרת אנשים, ומתחילה מכרו צד מזרח שש מקומות לצד דרום ארון הקודש ושש מקומות לצד צפון ארון הקודש, והתנו שלאותן י"ב מקומות יהיה להם קדימה לבחור בעזרת נשים מקומות החשובים ואח"כ יקנו שאר בני הקהילה, ונפלה מחלוקת בין בעלי המקומות הנ"ל, כי אותם שקנו מצד דרום רצו שיהיה להם קדימה לבחור בעזרת נשים יותר מאותן שקנו לצד צפון, ואותן שבצד צפון אמרו, נהי דמי שקנה מקום ראשון סמוך לארון הקודש קודם למי שקנה אחריו, מ"מ מי שקנה ראשון לצד דרום יטיל גורל עם מי שקנה ראשון לצד צפון, וכן השני לו יטיל גורל עם השני כו'. ופסק, כיון דמצינו דלעולם ימין שהוא לצד דרום חשוב יותר, א"כ הראשון מצד דרום חשוב יותר מראשון שבצד צפון ויש לו עילוי יותר ממנו, אכן הראשון שמצד צפון הוא חשוב יותר מן השני שבצד דרום [צ"ע ממה שפסק הוא עצמו ז"ל בתשובה [ח"ב] סימן יו"ד, דשני לארץ קמא דהיינו שעורה, שוה לזית שהוא ראשון לארץ בתרא, ע"ש ודוק], וע"ד זה יחלוקו כולם ויזכו במקומות שבעזרת נשים, וראיה לזה מהא דברכות מ"א ע"ב ובתוס' שם [ד"ה זה] כו', ע"ש. ועיין עוד בתשובת חתם סופר חלק או"ח סימן כ"ט, הבאתיו בפתחי תשובה לאורח חיים סימן ק"נ סעיף ה' בד"ה שמתפללין:

וע"ע נתיבות המשפט שם, מהרש"ם ח"א סי' לה, ציץ אליעזר ח"ה סי' ד.