להעדיף פועל יהודי ולא פועל גוי

שאלה:

שלום , אנחנו בעיצומו של בניית מבנה של ישיבה ומתעוררת השאלה האם יש להעדיף בעלי מלאכה יהודים על פני בעלי מלאכה גויים כשהשכר שדורשים גבוה בהרבה והתשלום נעשה מכפסי הקדש , ואם כן עד כמה יש להקדימם ?

תשובה:

שלום וברכה,

רבים מהפוסקים סוברים שחיוב גמור להקדים פועל ישראל מפועל גוי. הרמב"ם והשו"ע שלא הזכירו דין זה. ונראה שגם הם מודים שיש חיוב להקדים ישראל. 

גם כשהדבר כרוך בהפסד מועט צריך להעדיף יהודי. אך לא כשההפסד מרובה. 

דעת החת"ס שישראל מומר אין חיוב להקדימו לגוי.

בהצלחה.

מקורות:

העדפת עשיית סחורה עם ישראל מגוי – חיוב או עצה טובה

איתא בתורת כהנים על הפסוק (ויקרא כה, יד) "וכי תמכרו לעמיתך או קנה מיד עמיתך" מנין כשאתה מוכר מכור לישראל חברך, ת"ל וכי תמכרו ממכך לעמיתך. ומנין שאם באת לקנות קנה מיד מישראל חברך, ת"ל או קנה מיד עמיתך. והובא ברש"י על אתר, ובחינוך מצוה שלז.

הרי לנו שיש חיוב מעיקר הדין להקדים לקנות או למכור מישראל ולא מגוי. וה"ה אם שוכר פועל שיש להעדיף פועל ישראל מפועל גוי.

אמנם בפסיקתא זוטרתא פרשת בהר דרש וז"ל: וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך. למדה תורה דרך ארץ שלא תהא מוכר אלא לעמיתך ולא תהיה קונה אלא מיד עמיתך. מפני שהכנענים אנסים הם ומתעללים עלילות ברשע. מבואר שהעניין להביא לביתו ישראל הוא מהלכות דרך ארץ ועצה טובה. 

גם הרמב"ם (מתנו"ע פרק י הלכה יז) כשהביא דין זה כתב זאת רק דרך עצה נכונה ולא חיוב מהדין וז"ל: "צוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים, מוטב לו להשתמש באלו ויהנו בני אברהם יצחק ויעקב מנכסיו ולא יהנו בהם זרע חם, שכל המרבה עבדים בכל יום ויום מוסיף חטא ועוון בעולם, ואם יהיו עניים בני ביתו בכל שעה ושעה מוסיף זכיות ומצוות". 

מבואר שסובר שהדין להכניס פועלים עניים ולא עבדים מזרע חם הוא מצוות צדקה ולא חיוב מהדין. וכן מפורש יותר בטור (יו"ד סימן רנא) "מצוה שיהיו בני ביתו עניים יתומים ומוטב שיקח מהם להשתמש בהם מהרבות בעבדים ותחשב לו לצדקה". ובשו"ת שבות יעקב דן אם מותר לשלם ליהודי מדמי מעשרות, כיון שעושה מצוה שפורש מאיסור ולא שוכר אינו יהודי, והסיק שם שאינו יכול לשלם מהצדקה. אך אם שוכר עני יותר מהתוספת שלוקחים שאר בנ"א כתב הגר"ח קנייבסקי שליט"א (ציון הלכה מתנו"ע י אות קיא) שיכול לשלם מדמי מעשרות. 

דעת התשב"ץ והרמ"א שחיוב מן הדין להקדים ישראל

בשו"ת תשב"ץ (חלק ג סימן קנא) כתב וז"ל: שהרי למכור שוה בשוה מן הדין להקדים ישראל לעכו"ם מדדרשינן כי תמכרו ממכר לעמיתך כשאתה מוכר מכור לישראל חבירך וכתבו רש"י ז"ל בפירוש החומש ושם מרבה מטלטלין עם הקרקעות מדכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד. עכ"ל. הרי שדעתו שדברי התו"כ הם חיוב מן הדין. 

הגאון מהר"ם פדאוה הגיה והדפיס את ספרי הרמב"ם יד החזקה בשותפות עם גוי, ובא גוי עשיר אחר והדפיס גם הוא ספרי הרמב"ם בלא הגהות, ומכרם בזול כדי לירד לנכסיו של המהר"ם פדואה. והרמ"א בתשובותיו (סימן י') הביא ד' סיבות להגנתו של המהר"ם פדואה. והטעם השלישי את דברי התורת כהנים וז"ל: היסוד הגדול השלישי, הנה הוא במדרש תורת כהנים פרשת בהר, וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה למדה תורה דאם באת לקנות קנה מיד עמיתך, וכן למכירה. הנה הוא בהדיא מפורש, שאילו לא היה הגאון הנ"ל רק כאחד מבני עמי הארץ זכה בדין והדין עמו, כ"ש וק"ו עתה (שהוא ת"ח)". ועיין שם בסוף תשובתו שיצא בחרם ושמתא למי שיקנה מהגוי. הרי לנו שדעת הרמ"א שהדין להעדיף יהודי הוא חיוב מהדין ולא מידת חסידות.

גם מרנא הח"ח בספרו אהבת חסד (ח"א פ"ה) הביא דברי חז"ל אלו לדינא.

החיוב להקדים ישראל גם כשיש הפסד

לא בלבד שהרמ"א נקט את דבר התו"כ להלכה אלא הוסיף וחידש שאף כשהדבר כרוך בהפסד חייב לקנות מישראל. והביא לזה ג' ראיות – עי"ש.

שיעור הפסד כדי להקדים ישראל 

ברמ"א לא מבואר כמה שיעור ההפסד שצריך להפסיד כדי להקדים ישראל. אמנם באהבת חסד (שם) כשפסק את דברי הרמ"א כתב 'מעט יותר'. 

גם התשב"ץ (שם) דעתו כהרמ"א שגם אם הגוי מוזיל מצוה לקנות מהישראל וז"ל "והיה נראה שאפי' בפחות מהעכו"ם הוא מזהיר הכתוב שאלו שוה בשוה פשיטא כדפריך תלמודא בפ' איזהו נשך (ע"א ע"א) גבי עמי וגוי עמי קודם פשיטא ופריק לא נצרכא אלא אפילו לעכו"ם ברבית וישראל בחנם והכי נמי קרוב הדבר לדמותו לזה שוה בשוה לא הוצרך הכתוב להזהיר שיקדים ישראל לעכו"ם אלא אפי' לישראל בפחות ולעכו"ם ביתר ישראל קודם".

מדברי התשב"ץ שכתב לישראל בפחות ועכו"ם ביותר דייק במנחת יצחק (ח"ג סימן קכט) שמדובר בהפרש מועט, אבל אם הישראל מוכר בהפרש מרובה על הגוי אינו מצווה לקנות מישראל. אך מדברי הרמ"א שכתב: "שהגוי מוזיל טפי" רצה המנח"י להוכיח שאין שיעור להפסד ואפילו שיעור מרובה חייב להקדים ישראל. אמנם הבאנו שבאהבת חסד הבין שגם הרמ"א לא חייב אלא בהפסד מועט.

וכן מוכח מדברי התוספות בע"ז (כ, א ד"ה ור' מאיר) שהקשו מדוע צריך לתת לגר בחינם ולא לגוי בשכר וכי מצווה אדם לתת חפץ בחינם לגר ולא למכור לגוי, והרי גם בישראל אינו מצווה על כך. ותירצו "וי"ל דדוקא נבילה שאינו שוה אלא דבר מועט לישראל שלא היו עובדי כוכבים מצויים ביניהם ולגר היא שוה הרבה כשאר בשר". מבואר שרק בדבר מועט מצווה להקדים לגוי ולא בדבר מרובה. וכן כתבו התוספות בחולין (קי"ד, ב סוד"ה עד שיפרוט).

ישראל מומר

בחת"ס (חו"מ סימן קלד) מבאר שמקרא "או קנה מיד עמיתך" נלמד שיש להקדים יהודי. ולכן דוקא ישראל ששומר תורה ומצוות אבל מומר אינו בכלל עמיתך, ואין חיוב להקדימו לגוי.