שאלה:
מי שנתכוון לברך למשל על הציצית ובטעות יצא לו מהפה למשל "על נטילת ידים" האם יצא ידי חובת ברכת על נטילת ידים או שהוי כמתעסק
תשובה:
עסק בשאלה זו המשנה ברורה בסימן מו ס"ק כ וכך כתב:
אם בשעה שאמר בא"י היתה כוונתו לברך זוקף כפופים, יסיים זוקף כפופים אף על גב דאז לא יוכל לברך מתיר אסורים. ומכ"ש בשאר ברכות שלא יקפיד על הסדר אלא יסיים כמו שחשב בשעה שהזכיר השם [ח"א]. אם בשעה שהגיע לברכת פוקח עורים ורצה לסיים פוקח עורים נכשל בלשונו וסיים מלביש ערומים, ובתוך כ"ד נזכר וסיים פוקח עורים, י"א דיצא בזה ידי ברכת פוקח עורים כי בזה עקר סיומו הראשון, ויש מסתפקין בזה [השע"ת בסימן זה והדגמ"ר], אבל אם בשעה שאמר בא"י אמ"ה חשב ג"כ לסיים מלביש ערומים ואחר שסיים מלביש ערומים נזכר בתוך כדי דיבור ואמר פוקח עורים, לכו"ע יצא ידי ברכת מלביש ערומים וחוזר ומברך פוקח עורים, כי אין הסדר מעכב, וכן ה"ה בכל ברכת השחר לבד מברכת מתיר אסורים וזוקף כפופים. אם הקדים ברכת זוקף כפופים ובתוך כדי דיבור סיים מתיר אסורים, דאף דלא יצא בזה רק ברכה אחת והיא ברכה ראשונה של זוקף כפופים אפ"ה לא יברך שוב מתיר אסורים [הפמ"ג בסי' ר"ט]:
הספק של המשנ"ב האם יצא ידי פקוח עוורים בתקן תוכ"ד.
אבל גבי מלביש ערומם וודאי לא יצא? [באופן שאיתקיל מילוליה]
יצא ידי חובה ראה שערי תשובה שם על פי סי' רט.
השאר תגובה