מאפה פריך [דק ונכסס] – ברכתו כאשר הוא נאכל לשובע

שאלה:

כידוע מאפה פריך ברכתו מזונות אלא אם כן נאכל לשביעה. ראיתי שיש מחלוקת בין פוסקי זמנינו לגבי סוג מציות הנקרא "לחמית". רציתי לדעת מה יהיה הדין לגבי מאפה פריך ביתי האם ברכתו תקבע לפי האופן שאני בוחר לאוכלו או שבטלה דעתי? ואם כן איך להתיחס למאפה הנ"ל כסתם מאפה פריך שברכתו מזונות או כ"לחמית"?

תשובה:

שלום וברכה

אני מניח שאת מתכוונת בכל הנושא הזה למחלוקת הידועה לגבי ברכתה של המצה בשאר ימות השנה, כאשר בני אשכנז נהגו לברך עליה המוציא למרות שהיא פריכה [או בהגדרה ההלכתית "דק ונכסס"], כיון שמעצם טבעה היא מיועדת לשובע ולאכיל ה כחלק מארוחה, ובני ספרד גם באופן זה נהגו לברך מזונות, כפי מנהגם הידוע לברך על מצה בפסח המוציא כי היא עיקר הלחם והשובע, ובשאר ימות השנה בורא מיני מזונות.

מאכל שמטבעו אינו אמור לשמש כלחם, כמו קרקרים למיניהם, גם אן אדם בוחר לאוכלו עכשיו לשובע וכארוחה זה לא נעשה המוציא אלא אם כן יקבע סעודתו עליו, כלומר יאכל בשיעור גדול של שלוש או ארבע ביצים ולמנהג בני אשכנז שיאכל כשיעור שרגילים לאכול בסעודה, כפי כל הפרטים המבוארים בשו"ע סי' קסח סעי' ו.

אגב, מצות רכות של ספרדים הם כבר כמו פיתה וכל השנה ברכתם המוציא.

[בסוף סימן קסח נחלקו הט"ז ומן אברהם במאפה ממולא שמיועד לשובע, אבל גם שם, הכוונה היא שתמיד ומעצם מהותו הוא מיועד לכך].

מקורות:

לגבי מצות דקות – עי’ שו”ת הר צבי או”ח סימז צ”א, ציץ אליעזר חי”א סי’ י”ט, שבט הלוי ח”א סימן ר”ה ויחוה דעת ח”ג סימן י”ב, ברכת הנהנין (מזונות, לרי”מ שטרן, פרק ד עמ’ ק-קא), פני השלחן (ר”פ ויטמן, סי’ קסח ס”ה ס”ק יג), לגבי מצות רכות עי’ ברכת ה’ (לר”מ לוי, ח”ב פ”ב סעיף נג). יש שהורו שמצות שנשארו מפסח ברכתן המוציא אולם להלכה אין חילוק.