התירו סופן משום תחילתן / פיקוח נפש דליתא קמן / לענות לקריאה ע"מ למנוע הגעה מיותרת

שאלה:

1) ידוע שישנם מקרים בהם התירו סופם משום תחילתם מפני שאם נאסור עליהם הם לא יצאו בפעם הבאה. אך האם זה היתר גורף? במידה והרופא יש לו איפה להמתין בשופי עד צאת השבת, זה אמנם לא לכתחילה והוא בהחלט היה מעדיף לשהות עם משפחתו אבל עדיין, זה לא "סוף העולם", או שכרגע זה ממש לפני סיום השבת ועוד מעט הוא יוכל לחזור בשופי, עדיין נתיר לו לחזור בשביל שלא ימנע פעם הבאה? יש חילוק בין איסורי דאורייתא לדרבנן?

2) כאשר כרגע אין שום פיקו"נ אלא שכל רגע עלול להיווצר מצב של פיקו"נ, מותר כבר לחלל שבת לספק שמא אכן המצב יווצר? ובדוגמא פשוטה, שהרופא יחזור בשביל שיהיה זמין לכל צרה שלא תבוא, או שחברי הצלה ילכו עם המכשיר קשר, שאם תגיע קריאה באיזורם שיהיו זמינים? או שמא מחובתם לדאוג מראש לתורנויות ובעת התורנות אלה שמגיע תורם ישהו בביתם בסמוך למכשיר כך שלא יצטרכו לחלל שבת שלא לצורך? והם הרי יכולים לדעת מראש כל א' מתי הוא יכול להיות זמין! (א' מתפלל שחרית בנץ והשני מתפלל במניין שאחריו וכן הלאה, כל רגע נתון יהיה מישהו ששוהה בבית וזמין לרוץ במקום שכולם ילכו לכל מקום עם המכשיר כל השבת וכן זה ימנע ממתנבים רבים מדי להגיע לאירוע כי אין להם אפשרות לדעת כמה כבר ענו לקריאה.

3) ובאותו עניין, האם מותר/ראוי שכל א' שיוצא שיענה במכשיר וכך ימנע מאחרים לצאת שלא לצורך או שמא זה אסור ואדרבא כל היוצאים יוצאים בהיתר ואין שום עניין למנוע בעדם

תשובה:

שלום וברכה

1. התירו סופן משום תחילתן זה רק באיסור דרבנן וגם לא כל איסור דרבנן, רק איסור אמירה לגוי והנאה ממעשה שבת של גוי, וברור שככל שעוד מעט השבת מסתיימת ואפשר להשאר ולא נורא אין להקל, והחכם עיניו בראשו להחליט…

2. בודאי יש מקום לקבוע תורנויות ככל שזה מתאפשר, אבל אין לחייב את התורן להיות צמוד לבית, זה בודאי יגרום לכך שאף אחד לא יתנדב, ויש בזה ענין של חיי נפש, וככל שמדובר רק על טלטול מוקצה אין להחמיר.

3. זו שאלה גדולה וראה עליה מאמר ארוך בסוף ספר ארחות שבת חלק ג בסימן ו', למסקנתם שם אין להודיע.