שאלה:
שלום וברכה.
בעל חנות סיפק סחורה בהרבה מאוד כסף לאדם אחר. אותו הקונה, לא שילם במשך הרבה מאוד זמן ומשכך הוצרך המוכר ללוות מהבנק את הסכום הנ"ל ובריבית. האם יכול לדרוש מהקונה שעיכב את התשלום, את הריבית?
ראיתי שהט"ז בקע' כותב דבכה"ג בהלוואה אסור. השאלה אם במכר שלא התנו בתחילה על ריבית, אם אפשר להגדיר את תשלומי הריבית כתשלומי נזק.
תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה,
לא מצאתי בפוסקים שמחלקים בזה בין ריבית מחמת הלוואה לריבית מחמת מכר. מצאנו שבתפילה למשה חולק על הט"ז וסובר שרק אם הוצרך המלווה ללוות מהגוי בריבית אסור ללווה לשלם למלווה, אבל אם המלווה לווה מישראל אחר בהיתר עסקה מותר ללווה לשלם את הריביות ששילם בגין ההלוואה. אולם כיון שהט"ז חולק יש להחמיר גם בזה.
הגש"ז אוירבך בספרו מנחת שלמה סובר שלווה מותר לשלם מעצמו את ההפסדים שהיה למלווה שלו בגין עיכוב הפירעון, מבלי שיתבע ממנו המלווה, ולכן מותר לומר ללווה שאם רוצה שישלם לו את ההפסדים שהצטברו למלווה בגין עיכוב הפירעון.
בהצלחה.
מקורות:
שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן כז
גם חושבני שאם הלוה התנהג שלא כדין ובא לפרוע חובו רק לאחר זמן, כיון דודאי חייב הלוה לפייס את המלוה שלא יהא עליו תרעומת על זה שמשלם רעה תחת טובה ולא פרע את החוב בזמנו, לכן אף שאין המלוה יכול לתובעו ממון בדין אבל מסתבר שהלוה עצמו אם רוצה לצאת ידי שמים שפיר מותר לו ליתן ממון למלוה ולבטל את התרעומת שיש לו עליו, שהרי לא אסרה תורה רבית אלא בהלואה שהלוה נותן למלוה מרצונו הטוב אבל לא על עיכוב פירעון של הלוה נגד רצון המלוה, וכיון שכן אפשר דשפיר מותר לפייסו בממון אפי' אם הפיוס הוא לפי חישוב של רבית, שהרי גם בעדים זוממין תנן במס' מכות דף ג' ע"א "אומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין נותנן מכאן ועד ל' יום בין נותנן מכאן ועד עשר שנים" וגם מבואר בשו"ע דאיכא שבועת היסת בכה"ג שיש כפירה בזמן, וה"נ גם כאן אפשר שיכול המלוה לומר לו שיש לו תרעומות על איחור הפרעון ולא יתפייס אלא בדמים וצ"ע.
