שאלה:
שלום וברכה.
התארחתי בשבת אצל חסידים, ראיתי שבסעודה שניה אחרי שכולם נטלו ידיים, בעל הבית, המברך הראשי, מחזיק את הלחמים מתחת לכיסוי וכל אחד מכניס את הידיים שלו גם מתחת לכיסוי ומברך, ואחרי שכל בני הבית והאורחים סיימו לברך, בעל הבית בירך לכולם וחילק.
1. רציתי לדעת מה העניין בזה?
2. מה המקור לזה בשולחן ערוך?
3. האם זה רק להנהגה חסידית ? או לאשכנזים רק? או גם לספרדים?
תודה מראש
תשובה:
שלום וברכה
קיים כזה מנהג בקצת מקומות ואסביר.
היו קהילות שנהגו, שלא לצאת ידי חובה בברכת הבוצע, אלא כל אחד היה מברך לעצמו, וזאת מחשש שלא ישמע היטב את הברכה או לא יכוונו לצאת ידי חובה, כך הובא בשו"ת רבי טיאה וויל ממנהג בית אביו בעל הקרבן נתנאל על הרא"ש, ועל עצם החשש שלא יכוונו היטב לברכה ראה גם בשו"ע הרב סי' קסז סעיף יח, רק ששים לב, המנהג הזה [שאגב אינו נפוץ היום] גרס, שהגם שכל אחד מברך על פרוסה הם יצאו ידי חובת לחם משנה בכך שהבוצע בירך על שני לחמים שלמים, וזו נקודה מענינת, והאריכו בענין זה בפוסקים האחרונים, ראה שו"ת להורות נתן ח"ו סי' ט, שמירת שבת כהלכתה פרק נה הערה יד, תשובות והנהגות ח"ג סי' צ.
אמנם בס' קצות השלחן סימן לז הערה ט הביא שיש נוהגים שכל אחד אוחז בלחם משנה שלם בשעת הברכה ורק אחר כך בוצעים ומחלקים, יתכן שכך נוהגים אצל חלק מחסידי חב"ד.
יום מבורך.
