שאלה:
שלום וברכה!
א. שמעתי בשם תלמיד חכם אחד, שיצא לו מהסוגיא שעוף במרק דינו כדבר שטיבולו במשקה, לא היה לי זמן לשמוע הנימוק. אני רציתי לשאול את הרב המשיב, האם יש צד כזה, ולמה בכל זאת מנהג העולם לא כך, כי אוכלים בכף או במזלג?
ב. פעם שמעתי חילוק, בין המפסיק בלימודו, באמצע נושא לבין שגמר את הקטע וכדומה, לעניין פוסק באמצע תלמודו, יש חילוק כזה?
ג. בדין יין נסך, שמרן החזון איש זצ"ל, נקט שהם כתינוקות שנשבו (החילונים), ראיתי בחוט שני ח"ב, שכתב שכל דברי החזון איש, בלהחמיר ולא להקל, כגון להציל בשבת ע"י חילולה וכדומה, ובמשנה הלכות ראיתי שכתב שזה אף להתיר כגון ביין נסך. ורבו הדעות והשיטות בזה, בדעת מרן החזון איש. וכן החולקים.
רציתי לדעת למעישה.
כשיש לי ספק, אם הוא מחלל שבת?
וכשאני יודע בוודאות שהוא מחלל שבת?
אני נתקל בזה המון, אני לומד בערב בכולל קירוב וכשיש אזכרה חנוכת בית סיום וכדומה, יש גם הרבה רחוקים..אשמח לדעת מה לעשות למעשה (כמובן כשהיין מבושל, או שאפשר למנוע מלגעת, עדיף, אני שואל אחר מעשה)?
ד. האם החידוש של אחד מהאחרונים אבן האזל, בעניין ביטול תורה, הוא נכתב על ידו, יש האומרים שאשתו כתבה, כי ראיתי שיש סתירה מהרמב"ם בעצמו, וכך הקשה הגרשז"א..כגון בבין הזמנים, ערב שבת.. ובעוד זמנים. לולא האבן האזל, יש לי מצפון. אני משתדל לנצל את הזמן וללמוד טוב בכולל, אבל בזמנים כאלו לא תמיד זה צורך נפשי, ולא תמיד יש את הכח ואת הרצון וההחלטה להפסיק, לדבר לנייעס לטייל.. אשמח להכוונה מדויקת בעניין.
יישר כח גדול, תבורכו.
תודה רבה לרב המשיב שליט"א.
תשובה:
שלום וברכה
1. אכן כדבריך, כנראה אותו רב דיבר על ימי קדם שהיו אוכלים בידים וכמו שמביא רבינו חננאל בבא מציעא פרק ב' שיש מנהג יווני לאכול עם מזלג.
2. אינני מכיר חילוק כזה, אני אמרתי חילוק אחר שיש בו נפקא מינה גדולה אבל הוא פשוט בעיני: נאמר שהמפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה הרי זה מתחייב בנפשו, מה יעשה אדם שנוסע לטיול ולומד בדרך, אסור לו להסתכל על הנוף ולהתפעל? לדעתי ודאי מותר, לדעתי יש הבדל בין המפסיק ממשנתו לראות אילן, לבין המפסיק בטיולו כדי ללמוד… כלומר אם לתחילה היתה לו מטרה לנסוע כדי ליהנות אלא שהוא גם לומד – מותר.
3. פשיטא שהרמב"ם נקט בזה רק לחומרא, להציל נפש ולא לקולא לשתות מיינם, בשעת הדחק סבר המשנה הלכות ואכן הבאנו אותו שיש לסמוך במחלל שבת בפרהסיה, אבל כפי שכתבנו כאן אין להקל למעשה. גם כשיש לךם ספ על אדם כזה או אחר אם הוא מחלל שבת הרי זה ציבורי ויש כמה חילונים, לא הייתי מיקל מה דחוף לשתות דוקא יין? תדאגו שיהיה גם וודקה…
4. אינני מכיר סתירה לזה מדברי הרמב"ם, והאמירה שאשתו כתבה זה כמובן הבל… אשתו כתבה את כל הספר אבל לא מדעתה אלא מתוך כתבו, היה לה פשוט כתב מסודר יותר והיא העתיקה. בישיבת חברון היו מספרים שהגה"צ רבי הירש פאלי שאל את הרב שך על דברי האבן האזל ואמר לו שהם הלכה ולמעשה. אבל חשוב לדעת שלנייעס אינו בכלל ההיתר שלו, כלומר גם לדבריו אין להתבטל סתם, אלא ניתן לעסוק בעיסוק מהנה ומועיל. וכמובן גם כשאין איסור של ביטול תורה עדיין אין קיום מצות תלמוד תורה… כמו כן כידוע האור שמח בתחילת הל' תלמוד תורה חולק וסובר שאדם מחוייב ללמוד תמיד כפי כוחו.
ברכה והצלחה!
לא הבנתי את ההערה "לנייעאס אינו בכלל ההיתר"
אבן האזל מתחיל משתיית יין עד לכדי שכרות, במה זה מועיל ומה זה עדיף מדיבור ללא צורך?
(אלא אם הכוונה לדברי לשון הרע, רכילות, וכו')
יש כאן שאלה מיניה וביה באבל האזל שכן הוא עצמו מחלק בין ליהנות לבין להתבטל סתם כך, הוא כנראה מבין שפעולות שבמהותן נחשבות הנאה ואנשים מקדישים להן זמן מותר, ויש כזה דבר בטלה סתם שזה אסור. דוגמא לדבר, יש סוג בטלה שאדם מוכן לעשות רק כאשר האופציה השניה זה ללמוד, אבל אם האופציה השניה היא הנאה, הוא לא יבזבז זמן על הנייעס הזה… דבר כזה הוא בטלה גמורה שאסורה גם לדעתו. ואכן הגבול בזה לא ברור אבל זה העיקרון.
השאר תגובה