שאלה:
הבורא ברא עולם שבו הוא יודע בדיוק מה יהיה. אם כך מה הטעם? אנו יודעים שהבורא יצר את האדם כי הוא רוצה להטיב עמו. אבל מה הטעם שלו בבריאת עולם ובני אדם כשהוא יודע מראש מה יקרה בעולם ועם כל בני האדם. ברור שלי שבתור בן אדם אני לא יכול להבין את כוונת הבורא. אבל בכל זאת אני לא מוצא את ההגיון.
תשובה:
שלום וברכה
שאלתך לא מבוררת לי די הצורך אז ננסה לחלק אותה לשתים: שאלה אחת, אם בורא עולם יודע הכל מראש אז בעצם אין לי בחירה חופשית, שהרי הכל כבר נקבע, ויש כאן סוג של אבסורד. שאלה זו נקראת בפי הראשונים "ידיעה ובחירה", כלומר כביכול ידיעת ה' סותרת את הבחירה האנושית. שאלה שניה, אם המטרה היא להיטיב עם הברואים, אם כן כאשר האדם חוטא יש כאן קודם כל "טעות בייצור", כלומר זה נגד התוכנית כי הוא יענש ולא יקבל שכר ונמצא שבריאתו לא היתה כדי להיטיב. ומלבד זאת, איך באמת מתקיים בו רצון ה' להיטיב עם ברואיו. שתי שאלות הופכיות אבל אולי ממצות את כוונתך.
ננסה להשיב:
1. אסכם בקצרה שלוש גישות מפורסמות: רמב"ם – הדבר הזה למעלה מהשגתנו [כנראה כוונתו משום שהקב"ה הוא מעל הרובד הנקרא זמן ולא שייך להקשות לגבי קושיה שכזו, ומשום שאופי ידיעתו אינה לפי הבנתנו]. ראב"ד – זו ידיעה חיצונית כמו נבואה והיא אינה מחייבת אלא שהקב"ה יודע מה יהיה. ר"א וסרמן בקובץ הערות – האדם אינו נענש על עצם המעשה שאכן היה ידוע מראש, אלא שרצה בו.
אעתיק לך דברי הרמב"ם והראב"ד (תשובה פרק ה):
רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, וכו'.
אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה, וכו'.
ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה, וכו'.
אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו, ומה מקום היה לכל התורה כולה ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק, השופט כל הארץ לא יעשה משפט, ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו והכתוב אומר כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, דע שהכל כחפצו יעשה ואף על פי שמעשינו מסורין לנו, כיצד כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה והמים והארץ יורדים למטה והגלגל סובב בעיגול וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות, לפיכך דנין אותו לפי מעשיו אם עשה טובה מטיבין לו ואם עשה רעה מריעין לו, הוא שהנביא אומר מידכם היתה זאת לכם, גם המה בחרו בדרכיהם, ובענין זה אמר שלמה שמח בחור בילדותך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, כלומר דע שיש בידך כח לעשות ועתיד אתה ליתן את הדין.
שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע, אם ידע שהוא יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע הרי לא ידע הדבר על בוריו, דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו.
וכתב הראב"ד, א"א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה, ואע"פ שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה. עד כאן.
ובאמת דברי הרמב"ם תמוהים מאוד, מפני מה הרבה כל כך להאריך אודות אופן ידיעתו השונה של הקב"ה שאינה מושגת לנו כלל, ולא ענה פשוט כמו הראב"ד, וכנראה הביאור בזה הוא שלפי דברי הראב"ד עדיין יש להקשות מה תכלית יש לחייהם של כאלו שהקב"ה יודע "ידיעת איצטגננות" שאלא יבחרו בטוב? ועל זה השיב הרמב"ם שאף הם אינם מוכרחים לכך ויתכן שיבחרו בטוב, ואת ידיעתו של הקב"ה היאך אינה עומדת בסתירה לכך אין יכולת בשכל אנושי להבין.
עוד מקורות בענין:
של"ה ח"א בית הבחירה, אור החיים סוף פרשת בראשית, אהבת ציון דרוש ג, אגרא דכלה פרשת נח, שיעורי דעת ח"א מאמר ח, גר"א אור שמח ואבי עזרי ברמב"ם שם, ומכתב מאליהו ח"ג עמ' 262. וראה עוד כאן.
2. לגבי שאלתך השניה, יש שתי נקודות שחשוב מאוד לדעת אותן! א. כל עונש בורא עולם נותן אינו רוע אלא כפרה, אין דבר רע יורד מלמעלה, כל ענישה היא בסופו של דבר תיקון לנשמה, והטבה עבורה. ב. אין כל יחס בין העונש על חטא לשכר על מצוה. לצורך הענין, אם באופן רגיל עונש רשעים בגיהנום י"ב חודש [יש עוד ענישה כמו גלגול ועוד דברים, אני מדבר על הרעיון הכללי להמחשה], הרי שהשכר הוא נצח נצחים, וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא! ברור שהשכר אינו שווה, והכל לפי מעשי האדם, אבל שכר מצוה אינו דומה לעונש על עבירה, הוא לאין ערוך מעבר אליו! עולם הבא "עין לא ראתה אלוקים זולתך". לכן בסופו של דבר, הגם שאדם חוטא ויענש ועונש העולם הבא הוא חמור מאדו לאין ערוך יותר מהסבל בעולם הזה, אבל הכל נעשה כתיקון לנשמה כדי שתזכה לחיי נצח שהם בלי שום יחס לכל אותם עונשים ולכל אותם גמולים שעל חטאים.
ברכה והצלחה ושבת שלום, ושנזכה לעשות רק את הטוב והישר בעיני ה'!
