שאלה:
שלום הרב,
1. ממזר שלא ידוע לרבים כממזר, האם אסור להזהיר מפניו?
2. גוי שמתחזה ליהודי, האם יש לו דין כמו ממזר שנטמע? האם מותר להזהיר מפניו?
תודה
תשובה:
שלום רב,
- יש מחלוקת האם ההלכה הזו של ממזר שנטמע אסור לגלותו מדובר בממזר ודאי וידוע למי שיודע או שרק בספק ממזר.
- גוי שנטמע חייבים לגלותו. אין כל קשר בין דין ממזר לדין גוי, וראה בהרחבה במקורות.
מקורות:
א. ראה בטור סי' ב' שכתב שכל שנתערב ממזר ודאי, אסור לישא ממשפחה זו, והובא גם ביש"ש (קידושין פ"ד סי' ג'): "והאי משפחה שנטמעה דקאמר, היינו שנתערב בה ספק פסול, וכמ"ש הטור להדיא, דכהאי גוונא שריא אף האידנא. אבל משפחה שנתערב בה ודאי פסול, אסור להתחתן בה, אף שלעתיד לבא אין אליהו עתיד לגלות, מכל מקום הוא אסורה לנו משום ספק, ולא מצינו היתר אלא בספק ספיקא". וכן נראה מדברי הב"ש בריש סי' ב'.
אבל הבית מאיר כתב: "משמע מהר"ן וכל המפרשים דאפילו נתערב ודאי ולא ידעינן מי הוא נמי אין צריך לגלות כמו שאליהו אין עתיד לגלותו". וכן הוא דעת הב"ח. והוסיף, כי מה שכתב הטור ספק ממזר הוא לאו דוקא, וה"ה גם בממזר ודאי אסור לגלותו. אבל בעצי ארזים (סי' ב' ס"'ק יג) דחה דבריו, והביא ראיה לשיטת הטור מהא דאמרינן בקידושין (ע,ב) מכריב ר' יהודה בפומפדיתא יהודה בר פפא ממזירא, והרי הוא עצמו פסק כר' יוסי שאליהו יטהרם לעתיד לבוא. אלא ודאי שבממזר ודאי לא שייך היום הדין של משפחה שנטמעה וכו'. ועיי"ש עוד בעצי ארזים.
ראה ברמ"א שכתב: "וכל זה דוקא למי שיודע בדבר. אבל משפחה שנתערב בה פסול, ואינו ידוע לרבים, כיון שנטמעה נטמעה, והיודע פסולה אינו רשאי לגלותה, אלא יניחנה בחזקת כשרות, שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרים לעתיד לבא. ומ"מ כשר הדבר לגלות לצנועין (כך משמע מהר"ן פרק עשרה יוחסין). ודוקא משפחה שנטמעה ונתערבה, אבל כל זמן שלא נתערבה מגלין הפסולים ומכריזין עליהם, כדי שיפרישו מהם הכשרים".
למעשה חשוב להבין מה הטעם שעומד מאחורי הדין של משפחה שנטמעה נטמעה. מבואר שם ביש"ש ובעוד פוסקים שהטעם הוא משום שספק ממזר מותר מן התורה ולכן, אין במקרה כזה איסור תורה. ואכן לשיטתו ממזר ודאי שיש איסור תורה חייבים לגלותו כדי למנוע מאיסור.
אולם החולקים סבורים שגם ממזר ודאי אם אינו ידוע אינו אסור מן התורה. יסוד ההבנה הזו מבואר במהרי"ט יו"ד סי' א' שהאריך בענין מחלוקת הרמב"ם והראשונים בספיקא דאורייתא לחומרא אם הוא מה"ת או מדברנן. והקשו הראשונים על הרמב"ם שסובר כי הוא רק מדברנן, ומה"ת ספיקו מותר, למה צריכים לפסוק מיוחד בממזר – ממזר ודאי ולא ממזר ספק, הא בלא"ה ספיקו מותר מה"ת.
ותירץ המהרי"ט: "ועוד אני מוסיף לומר דכי שריא רחמנא לספיקא בענין פסולים לגמרי שרינהו כדמוכח בפרק עשרה יוחסין דאמרינן משפחה שנטמעה נטמעה. כלומר, שמי שיודע פיסולה אינו רשאי לגלותו כדאמר ר' יוחנן היכלא בידינו הוא אבל מה אעשה שהרי נטמעו בה גדולי הדור סבר לה כר' יצחק דאמר משפחה שנטמעה נטמעה. וביאר שם דאע"ג דנפקא ליה מ'וישב מצרף' ומטהר כסף דמשמע דאליהו לעתיד לבא מטהרן".
"מ"מ ילפינן מינה לנ"ד, דאין בין העה"ז לימות המשיח לענין מצות כלום וכי היכי דחזינן דאליהו לא יגלה ממשפחות אעפ"י שכולן גלויות לפניו אף אנו אין עלינו לגלות ולא רשאין. לכך והביא עוד דברי הרמב"ם בסוף ספר שופטים ומלך המשיח אינו מיחס את ישראל אלא לשבטיו, אבל אינו אומר זה ממזר וזה עבד שמשפחה שנטמעה נטמעה ע"כ. וכמו שאין אליהו עתיד לגלותן אף עכשיו היודעים בהם אין מגלין אותם עכ"ל. והא ודאי נ"ל מדשרי רחמנא ספק ממזר לא אצטריך אלא למשרי אלא אף היודעו דאינו רשאי לגלותו דומיא דספק ערלה דהותרה אעפ"י שהיא ודאי אצל אחרים כדאמרינן ספק לי אנא איכול.
ומבואר בדבריו, דכיון שכל העולם רק יודעים שבמשפחה זו נטמע איזה ממזר, ואינם יודעים מיהו אותו שנטמע, א"כ לדידם אין כאן כלל איסור, שהרי ספק ממזר מותר לגמרי מה"ת, וכמו בספק ערלה שמותר לגמרי למי שאינו יודע. ולכן מי שיודע מיהו הממזר אסור לגלותו.
וכיוצא בזה פירש באגרות משה (אבה"ע ד' סי' ט' אות ג'): "אלא דכל איסורן דעבד וממזר הוא רק להיודע שהוא עבד וממזר אף אם לא ידע שאסורין אבל להאין יודעין שהוא עבד וממזר אין שום איסור ולא הוי כעובר בשוגג ובאונס. ולכן אין מחוייבין לגלות כיון שליכא תקלה אחרי שאין יודעין וממילא אסורין לגלות מפני כבוד הבריות הכשרין שנתערבו בהם".
"וה"ה שאף בלא נתערב ליכא איסור להאין יודעין דהא לפ"ז מה שחלוק מכל איסורין הוא שבכל איסורין הוי עצם החתיכה והמעשה לבד האיסור ולכן בכל אופן נעשה איסור, אך לענין עונשין יש פטור אם היה שוגג או אנוס, אבל בממזר הוי הידיעה חלק בהאיסור, שההתחתנות והתקרבות ממזרות ועבדות בכשרות הוא האיסור ולא עצם האיש, וכשלא ידע שהוא ממזר ועבד ונושא בחזקת כשר נמצא שהיתה ההתחתנות כשרות בכשרות שזה לא נאסר".
ב. לאחר שביארנו מה עומד בבסיס ההלכה של משפחה שנטמעה ברור שגוי שנטמע חייבים לגלותו, משום שבגוי כמובן לא נאמר הלכה של ממזר ודאי ולא ספק, וממילא גם גוי שאינו ידוע אסור לגמרי. הרמב"ם והרמב"ן חולקים בדין עבד שנטמע אם גם אצלו שייך הלכה זו של משפחה שנטעמה אבל זה רק בעבד שחייב במצוות כאישה ואינו כגוי גמור. וגם בזה, ברור לא מדובר על ודאי עבד משום שאין לזה כל הבנה. כלומר, אם אנו מכלילים את העבד בדין משפחה שנטמעה צריכים להסביר את ההלכה הזו כפי שביאר אותה היש"ש הנ"ל. אבל עבד גמור לכו"ע לא אומרים משפחה שנטמעה. ובכל מקרה בגוי ודאי שזה לא נאמר כלל, ראה גם בתשובת הגרי"ש אלישיב ח"ד סי' קלו.
