שאלה:
לאשכנזים, האם מותר בשנת האבל להקדים שלום לזולת או להשיב שלום?
האם צריך להדליק נר נשמה במהלך כל השלושים או השנה?
תודה רבה
תשובה:
ברמ"א סי' שפה סעי' א כתב שיש שנהגו אחרי השלושים לומר שלום, וכנראה טעמם, שאמירת שלום בזמנינו היא אקט של נימוס וזו אינה שאילת שלום ממש, אלא שפקפק במנהג זה. ובש"ך שם ס"ק ג כתב שלא מצינו לשום פוסק שחילק בכך, וגם תמה, שאם כן גם בתוך ימי השלושים יש להקל. וע"ע באר היטב שם ס"ק ב. כך שהמיקל בזה לאחר השלושים באופן שרק אומר שלום ולא דורש בשלום זה הבא כנגדו יש לו על מה לסמוך, אף שאינו מנהג מבורר.
בלקט יושר עמ' 110 הביא בשם רבו התרומת הדשן, שדוקא אמירת שלום אסורה, אבל בוקר טוב ערב טוב גוט שאבעס – מותר.
יש נוהגים להדליק נר בבית כל השלושים, ובבית הכנסת בזמני התפילות כל השנה, אבל זו לא חובה ומי שנוהג בכך יש לו על מה לסמוך אבל העיקר לזכור שלימוד משנה או חיזוק במצוה מועיל יותר מכל הנרות שבעולם.
בשורות טובות ומן השמים תנוחמו.
מקורות:
ראה פני ברוך סימן לה הערה לד מהנהגת בעל הסמיכת חכמים, ומספר מעבר יבוק.
איסור שאלת שלום הוא לאחרים בשלום האבל
ש"ע שפה א: משבעה ועד שלשים שואל בשלום אחרים שהם שרויים בשלום ואין אחרים שואלים בשלומו
אכן, נראה שהטעם שאסרו לאבל לשאול בשלום אחרים, הוא כדי שלא להכשילם שישיבו לו, ראה ציץ אליעזר ח"ח סי' לג.
השאר תגובה