שאלה:
שלום
בתפילת הלחש חובה שיהיו עשרה מתפללים שמתחילים בו זמנית שמונה עשרה? והאם זה נכון לגבי כל התפילות (שחרית מנחה ערבית) או שיש הבדלים?
בחזרת הש"ץ, מה הסיבה שמספיק תשעה מלבד הש"ץ? הרי צריך עשרה עונים, האם הוא נחשב בין העונים?
והאם יש איזו שיטה שתשעה כולל הש"ץ מספיק? (אולי במעריב?)
ומה שידוע שאפשר שישה מתוך המניין ולצרף עוד ארבעה שלא התפללו במניין זה, האם הש"ץ הוא חלק מהשישה כמו במניין שהוא חלק מהעשרה?
והאם הצירוף הזה הוא לכתחילה או רק כשבאמת אין מניין אך כשאפשר עוד להמתין שיסיימו את התפילה שאר המתפללים אין לסמוך על זה?
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
ראשית לגבי שאלתך בכל הוריאציות הנ"ל, מנין זה תשעה ועוד חזן, זה נחשב חזרת הש"ץ בעשרה כי הוא מברך והם עונים, והוא אחד מהששה. זה דין פשוט.
ולעצם הנדון:
כשיש שישה אנשים שמתפללים עתה ורוצים לצרף אליהם ארבעה, נחלקו הדעות אם זה נחשב תפילה בציבור, אבל בכל מקרה הם יכולים לומר קדיש וברכו. ויש שחילקו לענין זה בין קדיש לחזרת הש"ץ ראה כאן. כאשר יש רק ארבעה או חמישה שלא התפללו, לכל הדעות הם לא נחשבים כתפלה בציבור. ומכל מקום גם הם יכולים לצרף עמהם עוד שישה לברכו וקדיש ראה משנה ברורה בסי' סט.
מקורות:
פשטות דברי המשנה ברורה סי’ צ’ ס”ק כ”ח היא שצריך שיהיו עשרה ביחד בשעת התחלת השמונה עשרה ואז נחשב לתפילה בציבור, אמנם בסי’ ס”ט סק”ח כתב שרוב מנין הם כמו ציבור גמור וכן כתב בשו”ע הרב סי’ ס”ט סק”ה, ונחלקו האחרונים להלכה אם אכן צריך להקפיד שיתחילו עשרה יחד שמונה עשרה בלחש, ובשו”ת מחזה אברהם ח”ב סי’ ט’ כתב על פי החתם סופר או”ח סי’ ק”מ שאין צריך עשרה ומספיק שיש ששה ובפסקי תשובות סימן צ’ הערה 159 הביא מקורות רבים כשיטה זו, אמנם עי’ בשו”ת יד אליהו סי’ ז’ ובתשובות והנהגות ח”א סי’ ק”ד בשם הגרי”ז מבריסק, ארחות רבינו חלק א’ סי’ ק”ס ואגרות משה או”ח חלק א’ סי’ כח – ל שלענין תפילה בציבור לא מועיל רוב. ולכן לכתחילה יש להחמיר שיהיו עשרה ביחד בשעת התחלת התפילה, וכשהמנין מצומצם ניתן להסתפק בששה.
