שאלה:
כשיורד שלג, פלוני לא מוכן לשלם על פינוי השלג מחצרו. מצידו שישאר כך עד שיפשיר. זה אמנם מקשה על ההליכה במידה מסוימת אלא שהוא מעדיף את הקושי הזה על פני הוצאות. מגיע אלמוני ומפנה לו את השלג ללא שהתבקש ולאחר מכן גם מגיש לו חשבונית. מדין נהנה. האם יש סברה לחייב אותו? למה שלא יוכל לטעון ”מי ביקש זאת מידכם”! כנ”ל לגבי זריעת שדה. נכון אמנם שעוד חצי שנה יהיה לי תועלת ואני יפיק מזה רווחים אבל כעת אין לי להשקיע. לא שווה לי להשקיע כעת את הסכום הזה בשביל רווחים שיבואו בעתיד.
ואם אכן נחייב אותו, כל שמעקער יוכל לעשות כסף. יפנה שלג וישאיר חשבונית.
תשובה:
שלום וברכה,
אם ידוע לנו שבעל הבית מחפש פועל שיפנה לו את השלג, יכול לדרוש ממנו שכר פועל מדין נהנה. אבל אם בעל הבית זה אין ביכולתו להוציא הואצה זו, ולכן לא רצה לשכור פועל, לא יכול הפועל שעשה שלא ברשות לדרוש תשלום של נהנה – למרות שבפועל הבעל הבית נהנה. וכדי לחייב בדין נהנה כתב הערוך השלחן, שצריך שתהיה הנאה מצויה לעשות בעיר הזו. וגם שבעל הבית יהיה ביכולתו לשלם עבור הנאה כזו. פרט נוסף כתב הערוך השלחן, שאם מוחה בו ואומר לו שלא לעשות, לא יכול לתבוע ממנו תשלום.
ולכן אותו פועל שמפנה שלג ללא הודעה צריך לשקול היטב את דעתו של בעל הבית כדי לדעת אם יוכל לדרוש אח"כ תשלום.
בהצלחה.
מקורות:
ערוך השולחן חושן משפט סימן שעה סעיף יב.
כלל הדברים כן הוא שבכל דבר שאדם עושה לחבירו שלא ברשותו של בעה"ב בין שהיה בעיר ולא מיחה בו ובין שלא היה בעיר רואין הב"ד אם דבר זה היה הבעה"ב מוכרח לעשות שמין לו וידו על העליונה דנהי דירד שלא ברשות מ"מ הרי עשה לו טובה ולמה יפסיד אבל דבר שאינו הכרח לעשותו או שהבעה"ב לפי מצבו אין ביכלתו להוציא הוצאות כאלו א"צ לשלם לו ויכול לומר לו טול מה שעשית ולך וכן נראה עיקר לדינא וכ"ז כשלא מיחה בו הבעה"ב מקודם אבל אם מיחה בו ואמר שאינו רוצה שיבננה או יתקננה הפסיד בכל ענין זה היורד דזה שאמרו חז"ל דיורד שלא ברשות שמין לו זהו בסתמא אבל לא כשמיחה בפירוש.
והערוך השלחן חזר על דבריו בסעיף יד לגבי יורד ששיבח את המטלטלין של חברו עי"ש.
