לתרומות לחץ כאן

מוקצה מחמת חסרון כיס – משחק בשבת בחפץ שיועד לקישוט

שאלה:

בשבת.
ליהודי קיים קישוט, שמונח מעל ארון גבוה, בחדר משרד בבית הפרטי.
הנכד הצעיר של אותו יהודי, מאוד אוהב לשחק עם הקישוט הזה.
ולרוב כאשר הנכד מתארח, הנכד מבקש שיורידו לו את הקישוט הזה למשחק.
האם יש בכך בעיה של ביטול כלי מהיכנו, בהורדה של הקישוט ממעל הארון,
לצורך משחק של הנכד, משום שזה נקנה בשביל קישוט החדר משרד,
וגם ברוב הימים מדובר בקישוט לחדר משרד, ולא בצעצוע לילדים?
תודה.

תשובה:

שלום וברכה

הנושא כאן אינו קשור ליטול כלי מהיכנו אלא לנושא אחר של מוקצה מחמת חסרון כיס ואסביר:

ביטול כלי מהיכנו, הכוונה היא שאני לוקח כלי שאינו מוקצה, כגון קערה וכדומה, ואני מניח את זה באופן שיפול לשלם משהו שהוא מוקצה וממילא הקערה תאסר בטלטול בשבת. בזה דנו הפוסקים מתי מותר ומתי אסור, וגם נחלקו בטעם האסיור, האם הוא משום שאני "סותר" כביכול את הכלי, שעכשיו אינו ראוי עוד לשימוש בשבת מחמת המוקצה שבתוכו, או משום "בונה", שהרי אני קובע את הכלי במקומו באופן שאסור להזיזו בשבת. כל זה אינו נוגע למה שתיארת.

אלא שיש שאלה אחרת, חפץ יקר שהוא גם רגיש ואנשים קובעים לו מקום מסויים כדי שלא ינזק, נחשב מוקצה מחמת חסרון כיס. וגדרי דין זה נדונו בראשונים ובאחרונים וכלל הדברים כך הוא: ההגדרה של מוקצה בכלל, היא שכל דבר שאדם מקצה אותו מדעתו ואינו מתכוין להשתמש בו בשבת בשום אופן, הרי הוא אסור בטלטול. משום כתבו אחרונים, שדין מוקצה מחמת חסרון כיס אינו אמור אלא לענין כלי שהשימוש בו אסור בשבת, שאז, מלבד מה שהוא מקצה אותו משימוש מחמת האיסור הכרוך בכך, הואיל והוא מקפיד עליו שלא לטלטלו בחינם כדי שלא יפסד, הרי הוא נעשה מוקצה חמור יותר ואסור בטלטול אף לצורך גופו ומקומו, וזהו הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס. אבל כלי שמלאכתו להיתר שאדם חס עליו, כמו גביע יקר מזהב או קנקן עדין מקריסטל, אע"פ שבדרך כלל נמנעים מלטלטל אותו לחינם, ומשתמשים בהם רק באירועים מיוחדים, אין הם נחשבים מוקצה, כיון שאדם לא מקצה אותם לגמרי מדעתו, ואם יבוא אורח חשוב וכיוצא בזה ישתמש בהם.

אולם, לא ניתן לקבוע מחמת כן כלל קבוע שדין מוקצה מחמת חסרון כיס הוא רק בכלי שמלאכתו לאיסור, שכן יש כלים שמלאכתם להיתר שאף הם מוקצים מטעם זה, כמו כלים המיועדים לסחורה [חנות כלים וכיוצא בזה], שאדם מקפיד שלא להשתמש בהם לצרכיו הפרטיים. לכן, נכון יותר לומר, שכל כלי שאדם לא משתמש בו לצרכיו בשבת כלל, ומלבד זאת הוא חס עליו וקובע לו מקום מסויים שמור שלא יפסד – הוא הנחשב מוקצה מחמת חסרון כיס.

מקורות:

ראה משנה ברורה בתחילת סי' שח, חיי אדם כלל סה סעי' ג, קיצור שו"ע סי' פח סעי' ו. המקור לכך שכאשר אדם קובע מקום לחפץ מסויים הוא נחשב מוקצה הוא בראש יוסף לפרי מגדים שבת מו וע"ע שמירת שבת כהלכתה פרק כ סעי' כב, ובחזון איש סי' מג  ס"ק יז.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל