לתרומות לחץ כאן

צניעות נשות ישראל – אחריותן לגברים

שאלה:

בכל מקום מחנכים את נשות ישראל שמלבד המקומות שעליהם לכסות מעיקר הדין, מ"מ יש הידור וקרוב לחובה לכסות כמה שיותר, למשל מעיקר הדין ביד צריך לכסות רק עד אחרי הזרוע, ומ"מ נשות ישראל הצנועות מקפידות ללכת עם שרוול עד היד וכד'
והטעם העיקרי שבו מעוררים בסימנרים שעל האשה לדאוג לא למשוך תשובת לב ברחוב וכו'
השאלה האם יש מושג של צניעות מעבר למה שההלכה מחייבת? כלומר כל מקום שבעיני ההלכה לא צריך לכסות, סימן שהוא מקום שמבחינת ההלכה לא צריך לגרום לבעיה ברה"ר. ולכאור' מוכח מההלכה שאין זה תפקיד האשה אפילו בתור "מעלה" לדאוג לכסות זה?
א"כ מדוע ההוראה לא כך?
אשמח למקורות

תשובה:

שלום וברכה

אינני יודע מה בדיוק מורים ומלמדים, אבל לעצם הענין, ברור שאין מקום להצמד רק לכללי ההלכה בלי להבין את תכניה, ואדרבה, בענין זה גופא של הצניעות יש לנו שני גדרים חלוקים, דת משה ודת יהודית, כאשר דת משה זה מה שנוגע לכללים הקבועים כמו כיסוי ראש לאשה נשואה ומקומות המכוסים ממש וכו', ודת יהודית הוא מנהג נשים כשרות שבאותו הזמן. כלומר באופן מובהק מנהג הנשים קובע, והוא בודאי נובע מהרצון להיות צנועות ולשמר את הרוח שמאחורי הדברים.

הצטרף לדיון

5 תגובות

  1. בדברי השואל/ת מובא "בדרך אגב" ש'נשות ישראל הצנועות מקפידות ללכת עם שרוול עד היד', ובמילים אחרות, רוב בנות ישראל המגלות את הזרוע עד המרפק הן "לא צנועות"…

    והנני להזכיר שמנהג ישראל מקדמת דנא שהוזכר כבר בר"ן במסכת שבת דף ס' "נשי דידן דאזלי בזרועות מגולות", במהרש"ל ("ים של שלמה" בבא קמא פ"ה סי' ז') בט"ז (חושן משפט סי' שצ"ג ס"ק ג'), וכן משמע שהיה נהוג בזמנו של הרמב"ם (ראו פ"ד מהלכות חובל הלכה ט"ו) וכן משמע בטוש"ע (אה"ע סי' פ"ג סעיף א') והמאירי בכתובות (סו.), "החובל באשת איש, השבת והריפוי לבעלה והצער שלה. והנזק, "אם בגלוי" הוא, כגון שחבל בפניה ובצוארה או בידיה וזרועותיה, השליש שלה ושני שלישים לבעל".

    וכן העיד הגאון רבי יוסף חיים בספרו "עוד יוסף חי" (פרשת בא סעיף א') על המנהג בבגדאד, והביאו הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ו' או"ח סי' י"ד): "פה עירנו בגדאד משנים קדמוניות נוהגות כל הנשים ללכת בזרועות מגולות עד סוף אצילי ידיהן, ונמצא כל הזרוע דרכו להיות מגולה, ודינו כמו כפות הידים והאצבעות שאין בהן איסור משום טפח באשה ערוה". ועוד ועוד.

    ויש ענין גדול לחנך את בנות ישראל כפי עיקר הדין בלי הידורים וחומרות למיניהן, שכידוע וכמפורסם זה מביא לידי שגעון (ומזה צמחו כתות כמו "כת השאלים" שיצאו נגדם בד"ץ עדה החרדית), וכאשר מחמירים יותר מעיקר הדין, בסוף מקילים בעבירות חמורות, וחוה שהחמירה על ציווי הקב"ה ואמרה לנחש שאסור לגעת בעץ הדעת, בסופו של דבר אכלה מעץ הדעת.

    כמו כן צניעות מוגזמת היא בעצם פריצות, כי גם זו דרך לבלוט ברשות הרבים ולהשיג תשומת לב מהסובבים, ואין סוף לחומרות נגד גדולי ישראל.

    אבל בהחלט יש לחנך את הבנות להגזים בצניעות האמיתית, שהיא "כל כבודה בת מלך פנימה", ולא תועיל שום צניעות לאשה הנמצאת כל היום ברחובות, או עובדת עם גברים, וככל שאפשר לאשה להיות בביתה ולא לטייל ברחובות, הרי זה משובח, וזה מה ששיבח הכתוב את שרה, "הנה באוהל".

    ובענייני לבוש העיקר הוא להקפיד להתלבש כמו כולן ולא להיות יוצאת דופן לחיוב או לשלילה. לא להתלבש במודה הכי חדשנית ולא להתלבש כמו סבתא זקנה. וכל ענין אחר הוא עצת היצר ולא מגיע מקדושה יתירה.

  2. אמת ויציב, שרוול ארוך אינו מוגזם ואינו בולט. דיברתי באופן כללי שצריך לחנך כעיקר הדין, ובפרט לא לתייג את בנות ישראל כאינן צנועות.

  3. בכותר השאלה ”אחריותן לגברים” משמע שהתפקיד שלה זה לדאוג לי שלא אחטא. אך האם כך הם פני הדברים? האם אמורה לוודא שאיש לא ”פוזל” לעברה? וכי לא די בכך שהיא מצידה מתלבשת כהוגן ולא מתבלטת יתר על המידה?

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל