שאלה:
כידוע מעלת עניית אמן יהא שמה רבא, ונ"ל שהכוונה רק לעניית יהא שמה רבא ולא לאמן כיון שהאמן מתייחס למה שאמר קודם, שהרי המ"ב כתב להפסיק בין אמן ליהא שמה רבא, וא"כ אמן זו אינה חלוקה מאמן שעל יתגדל ויתקדש..
תשובה:
אף שהלשון בגמרא בכל מקום היא "כל העונה אמן יהא שמיה רבה וכו'" מסתבר שהאמת כדבריך, וכן נראה בפירוש ריב"א [מושב זקנים] שמות פרק כ פסוק א (פרשת יתרו):
יש במדרש כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ושמע י' דברות מפיו ובפסוק ראשון של בראשית יש ז' תיבות וכ"ח אותיות וכן יש ביהא שמיה רבא. ולכך אין לומר ולעלמי עלמיא בראש תיבה בוי"ו שיהא יתירה על מנין כ"ח אלא ישנו לומר לעלמי עלמיא או ולעלמי עלמא בלא יו"ד כי כן הוא בדניאל ואמנם שמעתי מפי שליח צבור מטורויי"ש שאין למחוק היתור של ולעלמי כי תיבת שמיה ומלכותיה וכיוצא בהן חסרין יו"ד מן הדין ומעתה לא תמצא חשבונך זולתי הוא"ו ולעלמי כ"ש:
אמנם כל זה לענין המעלה של בכל כוחו, עצם עניית האמן הזו חשובה מאוד, שהרי אמן זו ושל דאמרין בעלמא מותר לומר גם במצב שאסור לומר אחרים. כמו שכתבו הפוסקים לגבי ברכות קריאת שמע ואלוקי נצור.
מצד שני הרי ראינו שבברכות ק"ש מותר לענות אמן יהא שמה וכו' ולא שאר האמנים שבקדיש לדעת המ"ב, ואיך מותר לענות את האמן של יהא שמה רבא, שלכא' אמן זו היא כמו שאר האמנים שבקדיש
גם דאמירן בעלמא מותר לענות.
התכוונתי שבכל אופן יש מעלה לאמן של יהא שמה רבא
השאר תגובה