טלטול פמוטים בשבת אחרי שכבו הנרות

שאלה:

שלום וברכה
1. אשתי רוצה לשים את פמוטי הכסף שלה על השולחן בשבת ולאחר שיכבו להורידם מהשולחן. האם צריך מגש לזה? האם אפשר לשים לחם?
לא כל כך הבנתי את ההלכה בשמירת שבת כהלכתה. מה עושים?
2. ראיתי שאחותי שמה פמוטים שהם לקישוט ביום יום ולא מכלי כסף, ואפשר לשים עליהם נרות. בשבת היא שמה כל פמוט על השולחן ומניחה עליו נר עגול לבן משעווה. ולאחר שנכבה היא מורידה.
רציתי לדעת האם אפשר להוריד רק את הנרות? או פמוט והנר ביחד?
או שאסור בתכלית האיסור? תודה רבה מראש

תשובה:

שלום וברכה

למנהג בני אשכנז ודאי אין לטלטל את הפמוטים ולא מועיל בזה שום תנאי, כפי שכת הרמ"א בסימן רעט. למנהג בני ספרד, בשולחן ערוך כתב שמועיל תנאי כזה ויש שסומכים על כך, אמנם רבים עוררו שבזמנינו זה חסר משמעות, כלומר התנאי במהותו אינו סתם שאוכל לטלטל אותו, אלא שאני רוצה להשתמש בו לתשמיש היתר בשבת, וזה מגדיר שהוא לא מוקצה, כי הוא כלי שמלאכתו להיתר, אבל פמוטים היום אין להם שום שימוש מלבד הדלקת הנרות, וזה בכלל כלי שמלאכתו לאיסור שאמנם מותר לטלטל לצורך גופו ומקומו אבל לא סתם כך, ורבים החמירו שהם מוקצה מחמת חסרון כיס שאסור לטלטלו בשום מצב. לכן מי שאינו סומך על התנאי או שלא עשה תנאי – יוכל לטלטל ולהסיר את הפמוטות מן השולחן בשבת רק באופן הבא [וגם זה לא לכתחילה]: יניח את הפמוטות על מגש בערב שבת, ועל המגש יניח מערב שבת חלות, ומכיון שהחלות חשובות יותר מן הפמוטות, שהרי הן לצורך השבת, נעשה המגש "בסיס לדבר המותר והאסור" באופן שהדבר המותר חשוב יותר [כדלעיל סעי' ל"א-ל"ג], ויהיה מותר לטלטלו בשבת אחרי שהנרות כבו. ויש שפקפקו בזה והצריכו שיניח משהו יותר יקר מהפמוטות, כמו טבעת יהלום.

מקורות:

כתב השו"ע (סי' רע"ז סעי' ג'): "אם הניחו עליה מדעת – אסור לנערה שהרי הטבלא היא בסיס (פי' דבר הנושא דבר אחר, תרגום ואת כנו: וית בסיסיה), לדבר האיסור", וכתב המשנ"ב (סי' רע"ז ס"ק י"ח): "ואם היה מונח על השלחן בין השמשות גם ככרות ושאר דברים שצריך לשבת, פשיטא דהם חשובים יותר מן הנר, דהיינו מן שלהבת הנר הדולקת ונעשה בסיס לגבייהו, וכמו שכתוב בסימן ש"י ס"ח, דהיכי דהוא בסיס להיתר ולאיסור וההיתר חשיב יותר דהוא בטיל לגבי ההיתר, ושרי לכו"ע לנער. ואם א"א לנער במקום זה משום פסידא, דהיינו שיפסיד איזה דבר ע"י הפלת הנר במקום זה – רשאי לטלטל השלחן למקום אחר ולנערו שם. ואם צריך למקום שעומד השלחן להושיב שם איזה דבר – רשאי לטלטל השלחן ואפילו בעוד שהנרות דולקות עליו, כיון שהיה מונח עליו הלחם הצריך לשבת לא נעשה בסיס לאיסור. ומזה נובע המנהג שהנשים נזהרות ליתן ככר הצריך לשבת על השלחן קודם הדלקת הנרות, ומנהג נכון הוא כדי שיהא מותר לטלטל את השלחן כשיהיה צריך לו. ורק אם הנר הוא של שמן יזהר מאד לטלטל השלחן בנחת כדי שלא יבא לקרב השמן להפתילה או לרחק. ועיין בפמ"ג שמצדד לומר דלאחר שכבו הנרות – אינו רשאי לטלטל השלחן עם המנורה שעליה, דהא יכול לנערה מתחלה, והוא שהיתה של מתכות וליכא פסידא בניעורה", וכן כתב כה"ח (שם ס"ק טו"ב). וכתב עוד שם: "ואף לאחר שסלקו הלחם ממנו – לא נעשה בסיס לדבר האיסור, כיון שהיה מונח עליו בערב שבת".

אמנם אם לא נתן מגש, אלא הניח על הפמוט עצמו דבר היתר, אין להקל אלא בשעת הדחק גדול: כתב הטור (סי' שי"א): "אבל כל שאר דברים האסורין לטלטל – לא התירו ע"י ככר או תינוק, הלכך אותם שמטלטלין מנורה שהדליקו עליה בשבת ע"י ככר או תינוק – לא יפה הם עושים", משמע שלא טוב הם נוהגים אבל אין איסור. וכתב הב"י (שם): "ומה שכתב רבינו: אבל כל שאר דברים האסורים לטלטל לא התירו על ידי ככר או תינוק, הכי אסיק רב אשי בפרק נוטל (קמב ע"ב): לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד. וכבר כתבתי בסימן ש"ח (עמ' קצב ד"ה גרעיני וד"ה וכתב) טעם למה התירו לטלטל גרעיני תמרה אגב ריפתא, ולמה יש אומרים דכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו מחמה לצל על ידי ככר או תינוק (עמ' קפד ד"ה כתב הרא"ש בתשובה)". ומ"ש: 'הילכך אותם שמטלטלים מנורה שהדליקו עליה בשבת' וכו', כן כתב שם הרא"ש (סי' ב) בשם רבינו ניסים (גאון, מהדו' מק"נ פ"א עמ' מו), וכבר נתבאר משפטם בסימן רע"ט (עמ' ק"ו ב"י ד"ה וכתב עוד)".

וכתב בשו"ע (סי' רע"ט ס"ג): "לטלטל נר על ידי שנותנין עליו לחם בשבת – אסור. ואם נתן עליו הלחם מבעוד יום – יש מי שמתיר לטלטלו בשבת ע"י לחם זה, ואין לסמוך עליו".

ויש לדון אם ישים טבעת יהלום שהיא יותר חשובה האם יהיה מותר לטלטל על ידי זה את המנורה.

כתב המג"א (שם סק"ה): "על ידי לחם זה. דהוי הנר בסיס לדבר האסור ולהיתר, כמ"ש ססי' ש"י, ואם כן אפילו בשעה שהוא דולק היה מותר לטלטלו, מכל מקום צריך שיהא הלחם חשוב יותר מהשמן, ועוד שאפילו היה נותן בה דבר חשוב, עדיין אין היתר זה ברור, לפי שהשמן שבנר חשוב לו לעולם יותר מהדבר שנותן בו לפי שהוא צריך לו עתה בעוד שהוא דולק, ואם כן אף לאחר שכבה – אסור. אלא שי"ל שהרי זה כאלו התנה וכמ"ש ס"ד (ב"י ריב"ש). וצ"ע דהא השמן עצמו אינו אסור אלא משום דהוי בסיס להשלהבת, וצריך לומר דהכי קאמר דהשלהבת הוא חשוב. וז"ל רש"י דף מ"ז, דבכי האי מוקצה מודה ר"ש דהכלי טפל להשלהבת, עכ"ל. וע"ש בתוספות כלומר דידוע דהמנורה טפל להשלהבת ועשויה לכך ולא עשוי ללחם, ולכך לא מהני לחם, ועמ"ש סי' רע"ז ס"ג".

ובט"ז (שם סק"ד) כתב: "יש מי שמתיר לטלטלו כו'. משום דהנר הוה בסיס גם לדבר ההיתר, ואין לסמוך עליו, שהשמן שבנר חשיב יותר עליו מן הלחם לפי שצריך לו, ואם כן בטל דבר ההיתר נגד האיסור של הנר והוי בסיס לאיסור לחוד, ועמ"ש בסעי' הקודם".

א"כ יצא נפק"מ בין השיטות, שלדעת הט"ז – מותר לטלטל אם יניח שם טבעת, ולדעת המג"א – לא.

וכדברי המג"א כתב המשנ"ב (שם סק"י), וז"ל : "הלחם – היינו אם הלחם הוא חשיב אצלו יותר מהשמן. וה"ה אם מניח שאר דבר חשוב, דאז אמרינן כיון דהנר נעשה בסיס לאיסור דהוא השמן, ולהיתר, וההיתר חשוב טפי ולכך שרי, כמ"ש סימן ש"י. ומ"מ סיים המחבר שאין לסמוך ע"ז, והטעם דכיון דהמנורה עיקר עשייתה בשביל השלהבת לכן נעשית תמיד טפל ובסיס להשלהבת ולא ללחם ושארי דברים אחרים אף שהם חשובים יותר [מ"א]". וכן כתב כה"ח שם (ס"ק י"ד). ולכן לא מהני להניח את החלות על הפמוטות, כיון שהפמוטות משמשים את השלהבת, ולכך הם חשובים יותר מהחלות, אבל אם שם את החלות על המגש מע"ש – מהני, כיון שהמגש משמש גם את החלות.