ספק פקדון בגמ"ח

שאלה:

פנו אלי מגמ"ח, בו נהגתי לעיתים להפקיד כספים,

בד"כ ההפקדות תועדו במחשב,
אבל לעיתים בעבר היה מצב שזה היה רק פקדון לשמירה ששכב בכספת ולכן לא תועד במחשב.

בקיצור, פנו אלי מהגמ"ח שהם רוקנו עכשיו לאחר עשר שנים את הכספת, ומצאו פקדון ובו רשום השם שלי – חבילה של סכום כסף שאני הפקדתי בכספת

לכאורה הכסף שייך אלי, כי ברור שהפקדתי חבילה זו,

הצד היחיד שמא אינו שלי הוא, שאולי באתי למנהל הגמ"ח ואמרתי לו שיש לי חבילה בסך 10,250 ש"ח בכספת,
ולא היה סיפק בידו לפתוח את הכספת, ולכן הביא לי מקופת הגמ"ח הפתוחה, והוא שכח לרשום שהביא לי.

זה לא כ"כ מסתבר, אבל היות שמדובר בכספי גמ"ח,
לכן אני שואל מה אני אמור לעשות עפ"י הלכה,
כי ירא אנכי פן נלכדתי בעוון וכו'

[נ.ב. אין לגמ"ח שום דרך לבדוק זאת,
וגם אני לא זוכר מאומה, כי עברו על כך כמה וכמה שנים,
יעיד על כך שיש שם בחבילה שטרות 50 חדשים [שיצא בשנת תשע"ד] ושטרות 50 ישנים,
מה שאומר שההפקדה היתה בזמן ש-2 השטרות היו בתוקפן
שזה אומר בשנת תשעד-תשעה לערך,
וגם כל השטרות של 200 הינם ישנים, ואין שם מהשטרות החדשים שיצא לאור בתחילת תשעו,

קצת מוזר שיש לי סכום רציני ואני לא זוכר ממנו כלום, מאידך מדובר שעבר כבר כמה וכמה שנים מאז וכנ"ל].

למעשה איני יודע להשית עצה האם לקחת את הכסף או לא ?!

תשובה:

שלום וברכה,

מותר לך לקבל מהגמ"ח את הכסף כיון שכתוב ע"ג הכסף ששייך לך. ואין צורך לחשוש שמא הם פרעו כסף אחר במקום הכסף שהפקדת.

בהצלחה.

מקורות:

בשו"ע סימן פא סעיף יז כתב: "אם הודה בכתב ידו שחייב לפלוני מנה… אינו יכול ליפטר בטענת השטאה ולא בטענת שלא להשביע". ובסעיף יח כתב: "מי שמת, ונמצא כתוב באחד משטרותיו שטר זה חציו לפלוני, לא זכה אותו פלוני בחצי השטר". מקור שני פסקי השו"ע הם משו"ת הרא"ש. ולכאורה יש סתירה בין שני פסקי הרא"ש שפסק אחד כתב שאם כתוב בכת"י ששיך לפלוני לא יכול לטעון השבעה אלא יש הודאה ששייך לו. ואילו בפסק אחר כתב שאם מת ומצאו תחת ידו ששייך לפלוני אין נותנם לאותו פלוני, והרי לנו שאין כאן הודאה ששייך לו.

ונאמרו בזה כמה יישובים. הישוב שנוגע לענייננו הוא ישוב הש"ך (שם ס"ק מה) שאם נמצא כתוב בפנקסו שלא ע"ג החפץ, הרי ודאי שלא עשה כן לשם השבעה כי מי שרואה את החפץ לא רואה את פינקסו. אבל כתב ע"ג החפץ ששייך לפלוני י"ל שעשה כן לשם השבעה שמי שיראה את החפץ לא ידע שזה שלו. גם הקצות (ס"ק יז) תירץ כעין זה שאם היה יכול להודות בע"פ וכתב, הרי זה הודאה שאינו שלו. אבל אם לא יכול להודות בע"פ והיה חייב לכתוב, משום שמי שיראה את החפץ יחשוב שהוא שלו ולכן היה מוכרח לכתוב ע"ג החפץ, שייך לומר שכתב לשלם השבעה.

מכל זה נראה שאם נמצא כתוב על חפץ שלו ששייך לחברו אם שייך חשש השבעה שרצה להסתיר שלא ידעו ששייך לו, אין הכתב יד מהווה הודאה. ולפ"ז נראה שבגמ"ח אין טענת השבעה, שהרי כל מי שיראה את הכסף יודע שהכסף שייך לגמ"ח ולא לאדם פרטי, וכיון שאין טענת השבעה, יש לנו לסמוך על הכתיבה שע"ג הכסף והרי זה הודאה בכתב ידו שיש לסמוך ע"ז.

והחשש של המפקיד שמא קיבל כסף אחר במקום הכסף שהפקיד אינה טענה, שאין סיבה לחשוש שמא פרע באופן אחר אם אין טענת ברי שפרע בכסף אחר.