הפסק להנחת תפילין/לברכת המזון

שאלה:

שלום כבוד הרבנים.

מה נקרא "הפסק" למצוות הנחת תפילין או לברכת המזון, שמחייב לחזור להתחלת הנחת תפילין/ברכת המזון?
האם זה רק בדיבור על עניינים אחרים (דהיינו, שאינם קשורים לתפילין או לברכת המזון), או מדובר אפילו על תנועות יד, או למשל אם נעבור כדי לתת למישהו לעבור?

תודה מראש.
כל טוב.

תשובה:

שלום וברכה

אדם שעושה הפסק בהנחת תפילין אינו חוזר ומניח, הדיון הוא רק מה מברך על התפילין של ראש, כיון שההפסק יוצר ניתוק בין הברכה שבירך לביון ההנחה. ספרדי שמברך על התפילין רק ברכה אחת, יברך שוב על של ראש על מצות תפילין, ואשכנזי שתמיד מברך על של ראש, יברך במקרה כזה שתי ברכות, גם להניח וגם על מצות.

בברכת המזון הפסק בדיבור לדעת המגן אברהם ועוד מחייב לחזור לראש הברכה, אמנם להלכה אין לחזור אפילו שח באמצע ברכה ובודאי כששח בין הברכות.

הפסק אחר, כמו תנועת יד, אסור אבל אינו מחייב חזרה או ברכה נוספת. ראה משנה ברורה בסי' כה ס"ק כט.

מקורות:

משנה ברורה סימן כה ס"ק כט – לו

(כט) בדיבור – ואפילו בלשון הקודש ולכתחילה אסור אפי' להפסיק בשתיקה אם שוהא הרבה שלא לצורך אפילו לא הסיח דעתו. ואפי' לרמז בעיניו ולקרוץ באצבעותיו בין התש"י ובין התש"ר ג"כ יש ליזהר לכתחילה. אם הניח תפלין של יד בבית זה ותש"ר בבית אחר והיה דעתו לזה עיין לעיל בסימן ח' סי"ג ומ"ב שם לענין טלית וה"ה לענינינו:

(ל) ואם הפסיק – אפילו בשוגג:

(לא) ולדידן דנוהגין וכו' – כי הטעם שאנו מברכין שתי ברכות על תפילין ולא די בברכת להניח לבד הוא שאנו סוברין דעיקר תיקון הברכות אלו כך היתה בתחלת הנחתם תקנו לברך להניח וקאי נמי על ש"ר וכשמניח הש"ר ומהדקו מברך נמי על מצות שזו היא גמר המצוה הילכך ממילא אם סח והסיח דעתו צריך לחזור ולברך גם להניח על הש"ר [הרא"ש]:

(לב) לחזור ולברך – ונכון שימשמש אז בשל יד להזיזו ממקומו ויחזק הקשר ובזה תחזור ברכת להניח גם על הש"י ודומה כאלו הניח עתה הש"י והש"ר תכופים זה לזה ואם בירך בלא משמוש ימשמש אחר הברכה ועיין בבה"ל מה שכתבנו בשם הגרע"א בזה:

סעיף י

(לג) אם סח – ואפילו אם סח בין ברכת להניח ובין הנחת התש"י ג"כ דינא הכי:

(לד) אינו וכו' – אבל לכתחילה אסור להסיח בין ברכת להניח עד אחר הנחה של ראש אפילו בדברים שהן לצורך תפילין אם לא היכי שא"א בענין אחר. אך בחוה"מ שאין מברכין אפשר דיש להקל לכתחילה בדברים שהם לצורך תפילין:

(לה) לא יפסיק – ואפילו לענות אמן על ברכה זו גופא כגון לענות אמן על ברכת תפילין שמברך אחר אסור אם לא שחבירו מכוין להוציאו בברכה זו [תשובת ד"ש והגרע"א בחידושיו דלא כפ"מ עי"ש]:

(לו) לענות עמהם – ואם פסק וענה איש"ר או קדושה או ברכו או שענה אמן על איזה ברכה ששמע חוזר ומברך ועיין בבה"ל. ובחוה"מ או המניח תפילין דר"ת וכיוצא שמניח בלי ברכה יש להקל ולהפסיק לעניית איש"ר וקדושה וברכו ואמן אך אח"כ יזיז הש"י ממקומו קודם שיניח הש"ר כדי שיהיה הוייה אחת לשניהן: