שאלה:
מקובל מאוד בקרב הגויים לערוך מסיבת ערב ראש השנה, ובמקרה כזה, האם בני נח יכול לערוך מסיבת ערב ראש השנה הגרגוריאני (כמו הגויים)?
תשובה:
שלום רב,
אין בזה איסור. בן נח יכול לחגוג את חגיהם ואין בכך איסור. אמנם בן נח מוזהר על עבודה זרה, אולם ראה במקורות שלא ברור כלל שהוא מוזהר על השיתוף – כלומר, אפילו על אמונה באותו האיש כדתם של הנוצרים. אבל מעבר לכך, אפילו אילו היה מוזהר על השיתוף, לחגוג את החגים כמסיבות וכד' אין בזה כדי להצהיר על אמונתו אם הוא מאמין באותו האיש או לא.
מקורות:
התוספות (סנהדרין סג,ב ד"ה אסור; בכורות ב: ד"ה שמא) כתבו שאין איסור לגרום לנוצרי להישבע, כיון שהם נשבעים בשם השם אלא שמשתפים יחד שם עבודת אלילים, ובן נח לא הוזהר על השיתוף. וכן פסק הרמ"א (שו"ע או"ח סי' קנו סעיף א). להבנת הש"ך (יו"ד סי' קנא סק"ז) הכוונה שמותר לנכרי אף לעבוד את השם בשיתוף, כפי שהנוצרים מאמינים בהשם אך בשיתוף אותו האיש. וכן ביאר הגר"א (ע"פ הגמרא סוכה מה: סנהדרין סג.) שרק עם ישראל נצטוה (שמות כב יט): 'זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ', ומכאן נלמד שאסור לישראל לשתף דבר נוסף יחד עם הבורא, אך לבן נח אין מקור שהדבר אסור. ולדעה זו מותר לנכרי לעבוד בשיתוף.
אולם ראה בעולת תמיד (סי' קנו סק"ג) שכתב שנוצרי המאמין שהבורא מעל אותו האיש אינו מוזהר להאמין בהבליו, אולם אם הוא מאמין ששניהם שוים הרי הוא עבודה זרה שאף נכרי מוזהר עליו. [ודבר זה תלוי בכל כת של נוצרים מה היא אמונתם].
ראה גם בשאלת יעבץ (ח"א סי' מא ד"ה ולפמ"ש) שכתב כעין זה דמה שהותר שיתוף לבן נח, היינו כשמאמין שהשם שולט על הבריאה אלא שמסר כוחות לאמצעיים שונים בהנהגת העולם השפל וחולק להם כבוד. אך המאמין שיש יותר מאחד, אף שאומר על שלשתם לשון אחדות, אפילו אחד אין לו, והם גרועים יותר משיתוף. [ולדבריו כל הנוצרים עובדי עבודה זרה].
אחרונים רבים כתבו, שגם התוספות והרמ"א התירו רק להשביע נכרי כשישבע בשיתוף, אך אסור לעבוד עבודה זרה בשיתוף. [כן דעת פלפולא חריפתא (סנהדרין פ"ז סי' ג אות ה); שער אפרים (סי' כד) בשם חלקת מחוקק; ושב הכהן (סי' לח); מעיל צדקה (סי' כב); נודע ביהודה (תנינא יו"ד סי' קמח ד"ה הנה); רעק"א (הג' שו"ע או"ח סי' קנו); חתם סופר (הג' שו"ע או"ח סי' קנו מג"א סק"ב); פרי מגדים (או"ח סי' קנו א"א סק"ב; יו"ד סי' סה שפ"ד יא); מחצית השקל (או"ח סי' קנו סק"ב); ערוך השולחן (או"ח סי' קנו סעיף ד)].
ובביאור הדברים הובאו שם שתי סברות לחלק: א. משום שאם הנכרי נשבע באותו האיש ואינו מזכיר בפירוש שהוא אלוהים, או שהוא נשבע בשם אלוקים סתם ואינו מפרש מיהו האלוקים, אין בכך איסור לבן נח. ב. משום ששבועה בשם עבודה זרה אצל ישראל אסורה רק בלאו, ולכן אצל בן נח כשנשבע בשיתוף אין איסור. אולם לעבודה עבודה זרה ממש, אסור לנכרי אף כשהוא בשיתוף.
לסיכום: שיטת הש"ך והגר"א שהנצרות לא נאסרה על בן נח, כיון שהוא מאמין בבורא אלא שמשתף הבלים שונים יחד עם הבורא. ורק ישראל הוזהר שלא להאמין או לעבוד שום כח נוסף מלבד הבורא. שיטת העולת תמיד והיעב"ץ שבן נח מוזהר שלא יאמין שיש כח השוה לבורא, אך יש אופנים שמותר לבן נח להאמין שיש כח נוסף מתחת הבורא. שיטת אחרונים רבים שגם לבן נח יש איסור גמור לעבוד ולפנות לגוף נוסף מלבד הבורא, וכל ההיתר הוא שאין לנו איסור לגרום לנוצרי להשבע במה שהוא מאמין בו.
