לתרומות לחץ כאן

השכרת דירה לנוצרי בחו"ל

שאלה:

Est il permis d'investir dans l'immobilier pour louer un appartement dans une ville sainte pour les chrétiens qui ne visitent cette ville que pour leurs lieux de cultes .
Toda rabba

תשובה:

יש להקל להשכיר להם דירה בחו"ל, מכמה טעמים כפי שיפורט במקורות, כמובן שאם אין בכך הפסד ויש חשש אמיתי שיכניסו עבודה זרה, המהדר שלא לעשות זאת תבוא עליו ברכה, אבל מן הדין מותר.

מקורות:

בשו”ע (יו”ד סי’ קנא ס”ח) כתב וז”ל: אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל; אבל משכירין להם בתים, ולא שדות. ובסוריא, מוכרים בתים ומשכירים שדות. ובחוצה לארץ, מוכרים אלו ואלו. ע”כ. ובסעיף י כתב עוד: אף במקום שהתירו להשכיר, לא התירו אלא לאוצר וכיוצא בו, אבל לא לדירה, מפני שמכניס לתוכו עבודת כוכבים בקבע. והרמ”א שם כתב ע”ד, והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה, כיון שאין נוהגים להכניס עבודת כוכבים בבתיהם.

ומקור דברי הרמ”א הם מדברי הרא”ש (ע”ז פ”א סי’ כב) שכתב לדון על מה סומכים למכור ולהשכיר בתים לעו”כ אף לדירה. וכתב ליישב, דבימיהם היו רגילים להכניס עבודה זרה לבתיהם בקבע תמיד והתירו בשדות ואוצרות ופונדקאות אף על פי שידוע שמכניס לתוכו עבודה זרה כיון שאין מכניס בקביעות, והאידנא שאין הגוים רגילין להכניס עבודה זרה לבתיהן אלא בשעת חולי, שרו. ועוד, נהי דלדידן שכירות לא קניא כיון שיד אומות תקיפה ובדיניהם שכירות ליומיה כמכר ואף אם נפל ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו הוי כמכר. ע”כ. ועפי”ז כתב הטור: והאידנא, נהגו להשכיר אף לדירה, כיון שאין נוהגין להכניס ע”ז. וכ”פ הרמ”א.

אך עי’ בש”ך (שם ס”ק יז) שם שתמה, דהא חזינן דמכניסים עבודת כוכבים בבתיהן אפילו בקבע. ולכן כתב, דסמכינן על תי’ השני של הרא”ש, דשכירות ליומא ממכר הוא.

אלא דבתוס’ שם (ד”ה אף) תי’ ר”י, דגם מה דאמרי’ דאין להשכיר לבית דירה, לא קאי אלא על א”י וסוריא, אך בחו”ל שהתירו למכור, מותר גם להשכיר. והביא ראיה לזה גם מהירושלמי, ע”ש.

וע”ע בחידושי הר”ן (ע”ז ו: מדה”ר) שכתב, דאיסור זה נלמד מדכתיב “לא תביא תועבה אל ביתך”, אך אסמכתא בעלמא היא, שכן עיקר קרא איירי בישראל המכניס ע”ז לביתו, כמבו’ במכות (כב.). הלכך, בארץ שאנו מצווין לשרש אחר ע”ז, אסרו חכמים שלא להשכיר לבית דירה, וכן נמי בסוריא מפני סמיכותה לא”י, אבל בחו”ל שאין אנו מצווין [לשרש] אחריה משכירין אפילו לבית דירה. וכתב לדייק כן מלשון המשנה, ע”ש. וכן כתב הרמב”ן (ע”ז כא.): “דבא”י אנו מצווין שלא להכניס ע”ז בארצנו וחייבים לעוקרה משם בכל מקום שהוא ברשותנו, וגזרינן סוריא אטו א”י ואפילו למ”ד לאו שמיה כיבוש, אבל בחו”ל לא. ע”כ. וכ”כ בהג’ מיימוניות (ע”ז פ”י ה”א): ורבנן לא גזור אלא בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ לא גזור. ע”כ.

מעתה נראה שגם מרן השו”ע בסעי’ י ס”ל הכי וז”ש “אף במקום שהתירו”, ור”ל דאף שבסעי’ ח כתב שמותר להשכיר לגוי בא”י, מ”מ היינו דוקא לאוצר ולא לבית דירה. ע”כ. אולם בחו”ל, גם השו”ע מודה דמותר גם לבית דירה. וכן ביאר בפ”ת (שם ס”ק י) בדעת מרן השו”ע. ועי’ גם בביאור הגר”א שהביא דברי התוס’ ע”ד השו”ע הללו. וכן הביא בש”ך (שם ס”ק יז) את דברי התוס’ להלכה. והיינו משום דדוקא בא”י מוטל עלינו לשרש את הע”ז מארצינו.

ולפי”ז, לא נחלקו השו”ע והרמ”א אלא בהשכרת בית בא”י, דבזה לדעת השו”ע יש מקום לאסור, ולדעת הרמ”א יש להקל. אך בחו”ל, גם לדעת השו”ע יש להקל. [ואם כי יש שפירשו דברי השו”ע בכל גווני, ודאי יש לסמוך על הרמ”א בצירוף דברי הראשונים הנ”ל].

וגם מה שהחמירו הרבה באיסור ע”ז, היינו לגבי קיום הע”ז עצמה ע”י הישראל, אך כאשר אין לישראל נגיעה לע”ז, אלא שע”י השכרת ביתו נותן מקום לגוי שיעבוד בו ע”ז, בכה”ג היכא דאסרו אסרו. והיכא דלא אסרו, לא אסרו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל