איך מעשרים פירות וירקות?

שאלה:

שלום וברכה.
אני קצת לומד הלכות מעשרות אבל בדימיון זה לא מסתדר כמה בדיוק אני צריך להוציא? והאם מכל דבר אני צריך להוציא?
למשל אני תמיד קונה 20 עגבניות ומלפפונים, כמה להוציא מכל אחד?
או מקישוא או סלק אחד כמה אני חותך ממנו?
בבקשה אם אפשר פירוט פרטני שאני יוכל לדמיין את זה בצורה מעשית.
תודה רבה שיש אתכם שאתם עונים בטוב טעם ובשפה ברורה לכולם.

תשובה:

שלום וברכה

למעשה כך, מוציאים בפועל מהפירות רק קצת יותר ממאית [מעט יותר מאחד חלקי מאה] שזה כולל את מה שנקרא תרומה גדולה ומה שנקרא תרומת מעשר [משום שהתרומה הגדולה אין לה שיעור ודי אפילו במשהו קטן מאוד, והתרומת מעשר, היא עשירית מתוך המעשר, כלומר אחד חלקי מאה, ביחד, זה קצת יותר מאחד חלקי מאה]. את עצם המעשר ראשון והמעשר שני לא מוציאים בפועל, אלא מגדירים אותו מה שנקרא "קריאת שם", ואחר כך פודים ואוכלים באופן שיבואר. מעשר עני יש לסכם מראש עם ממונה על צדקה שתמיד תתן לו כסך לפי שוויו של המעשר עני במקום הפירות. הנוסח המלא של ההפרשה יוצג בסוף הדברים.

נפרט את הדינים בקצרה:

סדר הפרשות תרומות ומעשרות

מצות הפרשת תרומות ומעשרות כוללת ארבע מתנות תרומה גדולה מעשר ראשון תרומת מעשר מעשר נוסף שיש שנים שמפרישים לשם מעשר שני ויש שנים שמפרישים לשם מעשר עני.

כל זמן שלא הופרשו כל התרומות ומעשרות הפירות דינם כטבל. טבל אסור באכילה וכן יש אסור בהנאה של כלוי כגון להאכיל לבהמתו והם ככל מאכלות אסורות וחמורים מהם שהאוכל חזיר או נבלה ענשו מלקות, והאוכל טבל במלקות ובמיתה בידי שמים. גם בזמננו שהרבה פוסקים סוברים (שו”ע ורמ”א יו”ד סי’ שלא) שהחיוב אינו אלא מדרבנן. עונש המבטלם חמור וכמו שאמרו עירובין כא וברש”י שם בכל איסורין דרבנן כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה וכל שכן להפוסקים (טור בשם ר”י) ועוד ע”ש ברמ”א שגם בזמננו החיוב מהתורה.

החיוב לידע דינים אלו מוטל גם על אנשי חוץ לארץ לידע סדר הפרשה מפירות המיובאים לשם מארץ ישראל כמו שמצוי בפירות הדר וכיוצא בהם.

הפרשת תרומות ומעשרות היא או בהפרשה או בקביעת מקום לחלות המתנות כגון בצפונו או בדרומו או למעלה וכדומה ואומר שם התרומה או המעשר וקובע לה מקום התרומה ותרומת מעשר כיון שאסורה באכילה אף לכהנים בזמננו מפני טומאתן חייב להפרישה ולאבדה כדי שלא יכשל.

תרומה גדולה – אין לה שיעור ואסורה לכל כורכה וזורקה לאשפה.

מעשר ראשון – אחר הפרשת התרומה מפריש עשירית מהפירות כלומר עשרה אחוז ואומר הרי זה מעשר ראשון ודינה להינתן ללוי יש נוהגים שבזמננו שאין לויים מיוחסים כדין אינם נותנים ללוי. והחזון איש העיר שעל כל פנים היה צריך לשום אותם בדמים כדי לשלם כשיתבררו יחוסי הלווים.

מעשר ראשון – דינו כטבל כל זמן שלא קרא שם לתרומת מעשר, תרומת מעשר מהמעשר ראשון מפרישים אחד מעשרה כלומר עשרה אחוזים מהמעשר שהם אחוז אחד מהפירות, ואומרים הרי זה תרומת מעשר ודינה כתרומה גדולה.

אחר הפרשת תרומת מעשר הרי המעשר ראשון חולין מותר באכילה לכל ויש בו רק זכות ממון ללוי.

כאמור מעשר נוסף בשנים שהם מעשר שני – שנות א’ ב’ ד’ וה’ לשמיטה קורא שם מעשר שני לעוד עשירית מהפירות ואזי הפירות הללו אסורים באכילה עד שיפדם כדין אבל שאר הפירות לא נאסרו קודם שפדה המעשר שני תוך חומות ירושלים העתיקה המקודשת אי אפשר לפדות אלא מוציאם חוץ לעיר ופודה אבל כשנטמאו מותר לפדות גם בתוככי העיר, ולכתחילה יכול להכשירם לקבל טומאה ולטמאן קודם ההפרשה אף בתוך ירושלים ואחר כך פודן.

מעשר עני – בשנים ג’ וו’ לשמיטה במקום מעשר שני קורא שם מעשר עני לעשירית מהפירות ופירות הללו חולין אחר הפרשתן אלא שהם ממון עניים ודינם לינתן לעניים הואיל ופעמים רבות מצוי ספק מאיזה שנים הפירות רצוי תמיד לקרוא שם למעשר שני ואף למעשר עני אם צריך אחר כך כל הפירות חולין ומותרין כלומר נתקיימה בהם מצות הפרשת תרומות ומעשרות ומותרים לכל.

טבל ודאי – כשבודאי לא הופרשו תרומות ומעשרות מהפירות ישנם כל הדינים האמורים לעיל וגם מברכין על ההפרשה והחלול מעשר שני.

ספק טבל או דמאי – כשיש ספק אם הופרשו תרומות ומעשרות כדין חייבים לחזור ולהפריש אף תרומה גדולה, בזמננו אין קולת דמאי של תרומות ומעשרות ואין מברכין על ההפרשה ואין נותנין המתנות של מעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעניים אבל את התרומה כאמור, מאבדים.

הנוסח המלא של הפרשת תרומות ומעשרות

נוטל יותר מאחד ממאה מכל מין ואומר:

“יותר מאחד ממאה שיש כאן הרי הוא תרומה גדולה בצד צפונו כל מין על מינו אותו אחד ממאה שיש כאן עם הנמצא בצד צפונו של הפירות עד להשלים השיעור שצריך למעשר ראשון הרי הוא מעשר ראשון כל מין על מינו האחד ממאה שעשיתיו מעשר ראשון עשוי תרומת מעשר מין על מינו ומעשר שני יהא
לצד דרומו של הפירות מין על מינו ואם צריך מעשר עני יהא מעשר עני מין על מינו המעשר שני שיש כאן הריני מחלל עם חומשו על פרוטה ורבע במטבע שיחדתי (או ייחד בעלי) לחלול מעשר שני (ואם אין המעשר שני שוה פרוטה אז יהא מחולל בשויו עם חומשו) ואם צריך חלול נטע רבעי יהא מחולל עם חומשו בפרוטה ורבע במטבע שיחדתי לחילול מעשר שני ורבעי”. (ואם אין בו שוה פרוטה יאמר כנ”ל).