הדלקת נר חנוכה בסלון או במרפסת הסגורה? / כלי שאינו בן יומו

שאלה:

א. יש לי מרפסת קטנה המגיעה ישר אחרי הסלון, עם חלון זכוכית נפתח, מפריד ביניהם, האם להדליק באדן המרפסת. או באדן החלון של החדר.
בשניהם יש פירסומי ניסא לבנינים ממול, ושניהם באותו צד. רק זה מהחדר ישירות וזה מהמרפסת.
היכן עדיף?
ב. אולם בכשרות רבנות.
השאלה לגבי הסירים, האם אפשר לבשל בסיר אוכל כשר, על הצד שהסיר לא בן יומו, האם אומרים טעם לפגם, היות וזה רק ספק, איסור?
אני שואל כי כך שאלתי פוסק וזה מה שהוא ענה לי, א. האם כך מגדירים, בשר דגים ושאר אוכלים עם חומרי גלם שונים של הרבנות, שבושלו בסיר זה כספק איסור?
ב. האם אמרינן טעם לפגם לא בן יומו (לא למדתי מעולם את ההלכות האלו, לכן אני שואל, זה נשמע לי קולא קצת רחוקה).
אשמח לתשובה מפורטת, זה נפק"מ לעשרות סועדים. אם אפשר מקורות אשמח.
ייש"כ מראש.

תשובה:

שלום וברכה

1. אני מבין שמדובר במרפסת סגורה, ממילא היא נחשבת כאחד מחרי הבית בעוד הסלון הוא חדר פנימי, וגם אם רואים ממנו את החנוכיה בחוץ, צורת התקנה היתה להדליק על הפתח או על החלון הפונה לחוץ ולא בחדרים הפנימיים. אם היתה זו מרפסת פתוחה הייתי ממליץ להדליק בפתח הדלת הפונה אליה כדי לקיים גם את ענין הפתח והמזוזה.

2. הנושא הוא צורת התייחסות שלך לנושא של כשרות רבנות, אם אתה רואה בזה חשש איסור, אין להשתמש בסירים הללו ללא הכשרה, ראשית אתה לא בטוח שהם אינם בני יומם [אף שבדיעבד נכון הדבר שאנחנו נוקטים שסתם כלים אינם בני יומם], ושנית גם בכלי שאיו בן יומו שאינו אוסר את המאכל, אסור להשתמש לכתחילה. אבל אם אתה רואה בזה הידור בעלמא ולא חשש איסור, עד כמה שהכלי אינו בן יומו והמאכל בלאו הכי לא יאסר, אפשר להשתמש.

ההלכה שכלי שאינו בן יומו אינו אוסר את המאכל אינו קולא רחוקה אלא דין פשוט.

אמנם צריך לדעת שכאשר אתה משתמש בכלי שאינו בן יומו לדבר חריף, נניח מטגן בצל בסיר הזה, אין את ההקלה הזו ודינו ככלי בן יומו!

מקורות:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צג סעיף א

קדירה שבשל בה בשר, לא יבשל בה חלב. ואם בישל בה בתוך מעת לעת, אסור בנותן טעם.  (וצריך לשער נגד כל הקדירה). אבל אם שהה מעת לעת קודם שבישל בה, הוה ליה נותן טעם לפגם, ומותר התבשיל אבל הקדירה אסור לבשל בה לא בשר ולא חלב. 

שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צו סעיף א – ב

צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר בן יומו, או שאינו מקונח, אסור לאכלם בחלב עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום, שהוא כעובי אצבע, או שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר, שאז מותר בהדחה. ויש אומרים דהוא הדין לאינו בן יומו והוא מקונח. ואם לא נטל מהם כדי נטילת מקום וגם לא טעמם ובשלם בחלב, צריך ששים כנגד מה שנגע מהסכין בהם. וה"ה לחתכם בסכין של עובד כוכבים. הגה: ואם חתכן דק דק, צריך לשער ס' נגד כל הצנון (ב"י בשם סמ"ק). וי"א שאם חתך צנון בסכין של איסור, כולו אסור (רשב"א ור"ן וכן משמע בארוך כלל ל"ה). וכן אם חתכו בסכין של בשר, אסור כולו בחלב. וכן נוהגין לכתחלה, אבל בדיעבד אין לאסור רק כדי נטילה (ב"י ואו"ה). וכל זה אם חתך הצנון עצמו, אבל אם חתך הירק שעל הצנון, אין לחוש. ואם יש ספק אם נחתך בסכין של איסור, אזלינן לקולא (שם), לכן קונים הצנונות שיש בהן חתוכין לצד זנבותיהן, כי תלינן שנעשה במרא וחצינא (שם בהג"ה ומהרא"י בהגהת ש"ד). ובמקום שאין נמצא לקנות רק החתוכים בסכין, נוהגין לקנותו ולהתיר ע"י נטילת מקום. 

אם חתך בו שומין ובצלים וכרישין (ותמכא שקורין קרי"ן) וכיוצא בהם מדברים החריפים ופירות חמוצים (אורחות חיים) ודגים מלוחים, דינם שוה לחתך בו צנון. (שבולי לקט) הגה: ומכל מקום מותר לאכול מרקחות חריפים של עו"ג כגון זנגביל וכיוצא בו, דיש להם כלים מיוחדים לכך או תולשין אותן (מרדכי ואגודה פרק כיצד מברכין).