שאלה:
אני נוהגת כפי שראיתי בבית אמי תחי' להניח את בצק ההפרשה (לאחר הברכה) בתוך ב' שקיות ולהניחו באשפה. חברותיי אמרו לי שחייב (צריך) לשורפו באש הגז. מה עליי לעשות מכאן ולהבא. והאם זה עיקר הדין או חומרא בעלמא, והאם יש בזה דעות שונות.
ב- מה היא השריפה האמורה עד כמה לשרוף? שיהיה חרוך (שרוף מעט) או ממש פחם שחור.
אשמח למקורות.
בהזדמנות זו נודה לרבנים כאן באתר שליט"א , שיארכו ימים על ממלכתם, להגדיל תורה ולהאדירה בעוז ותעצומות !
תשובה:
שלום וברכה
מעיקר הדין אכן יש לשרוף את החלה, כמבואר ברמב"ם פרק ה הלכה ט ובשולחן ערוך סי' שכב סעי' ד, כדין תרומה טמאה. המקור לכך הוא במשנה בתמורה לג עמוד ב. אלא שכתב החזון איש מעשרות סי' ז ס"ק יג שאם קשה לשרוף ניתן גם לקבור, כי בעצם הרעיון הוא לאבד מהעולם וזה לא דוקא על ידי שריפה, ומכאן בא הרעיון הזה שאפשר גם לעטוף בשתי עטיפות ולהשליך לאשפה, כמובא בשם החזון איש בס' מצוות הארץ פרק יב, וכן הביא הגר"ח קנייבסקי בדרך טמונה חלק ג עמוד 754.
כאשר בוחרים לעשות כעיקר הדין ולשרוף יש להזהר מאוד, שכן התרומה הטמאה דינה ככל איסורי מאכלות והיא יכולה לאסור את הכלים, אפשר לשורפה בתוך קופסת שימורים על האש, או על המבער עצמו ללא החצובה, מתוך מחשבה שבלאו הכי סיר לא מונח על המבער עצמו, וגם אם כן הוא מתלבן באש, או לשים בתחתית התנור הדולק ריק, אבל זה רק בתנאי שהבצק עטוף היטב כמה פעמים בנייר כסף [ואם מרדדים אותו קצת דק (לא בכלי!) הוא ישרף מהר]. יש שלרף עד שכבר איו ראוי לאכילה מחמת שריפתו.
