שאלה:
מה שנפסק שיש קצת מצוה בריבוי סעודות בחנוכה, ואם מהללים בהם הוי סעודת מצוה. האם לפ"ז בסעודה משפחתית כזו ראוי להגיש דווקא "המוציא" – או שלכתחילה לקיים סעודת מצוה כזו גם בפת הבאה בכיסנין
תשובה:
בפשטות העיקר שמחה הלל והודאה ואין ענין של פת, אולם הב"ח סי' תרע כתב:
מנהג זה שמרבים בסעודה כבר נהגו בו גדולי הדור הקדמונים ומהרש"ל (בביאורו לטור) כתב גם כן דברמב"ם משמע דימי שמחה הן וכן כתב המרדכי הארוך עכ"ל ועיין ברמב"ם פרק ג' הלכה ג' וז"ל מהר"ש מאוסטריי"ך (מנהגי מהר"ש סי' תקמ) דבחנוכה יש לנהוג שמחה ומשתה וכן מוכח קצת ברמב"ם (שם) ויש מביאין ראיה מפרק ב' דשבת במרדכי (סי' רעט) והוכיחו קצת מרבינו יואל (עי' ראבי"ה מגילה סי' תקסג וסוף הל' חנוכה) שפסק בברכת המזון אם לא אמר על הניסים מחזירין אותו ש"מ דשאני משאר הימים ולא סגי בלא פת עכ"ל:
ובשאר סעודות מצוה [כמו סיום] יש ענין לעשות דווקא פת? [בהרבה סיומים מגישים רק מזונות, האם יש בזה חסרון?]
מסתמא יש ענין, להגיד שזה לא בסדר זה לא נכון, כי אין חיוב לעשות סעודה…
השאר תגובה