שאלה:
עוגה שמגישים בסוף הסעודה לקינוח האם מברכין עליה
תשובה:
שלום וברכה
אם יש לעוגה כל תנאי פת הבאה בכיסנין, כמו למשל בקלוואה, שהבצק גם מתוק, גם דק ונכסס וגם ממולא במיני פירות, מברכים עליו באמצע סעודה, אבל אם יש לו רק אחד מהתנאים הללו, למשל עוגת שמרים, שאמנם הבצק מתוק וזה גם ממולא שוקולד אבל זה לא דק ונכסס, או עוגת טורט, שהיא מתוקה אבל לא ממולאת ולא נכססת וכיוצא בזה – אין לברך באמצע סעודה אף שזה לא בא ללפת את הפת, כיון שמאפה זה עצמו הוא ספק פת וכבר בירך המוציא.
הגר"ע יוסף היה ממליץ להמנע מלאוכלה בתוך סעודה מחמת הספק הנ"ל. אמנם העולם נוהגים להקל לאוכלה אך לא מברכים עליה.
מקורות:
ראה שו"ע סי' קסח סעי' ז ומשנה ברורה שם.
אבל בעוגה לקינוח לכא' אינו נפטר בברכת המוציא?
אני לא מדבר על פטור של דברים הבאים מחמת הסעודה, אלא שכיון שזה ספק פת, יש צד שהוא אמר את הברכה הראויה, לענין סברא זו לא משנה אם זה קינוח או לא, להצד שזה לחם והוא הרי בירך המוציא, זה עלה לו גם לקינוח.
ללא קשר לרב עובדיה זצוק"ל, אני לא כל כך מבין למה לאוכלה בתוך הסעודה?
הרי אי אפשר לברך עליה בגלל הספק שאולי נפטרה בברכת הפת, וירא שמיים ישאירה לאחר ברכת המזון.
מדוע להכנס לספק של נהנה מהעולם ללא ברכה?
מה הבעיה להשאיר לאר ברכת המזון?
הדגשה: [לא תגובה לשגיא אלא לגוף השאלה]
שבביאור הלכה כתב היכא שהעוגה נילושה וממולא [כמו עוגת שמרים ממולאת בשוקולד] כיון שלרוב הפוסקים הוי פת הב"כ המברך עליה באמצע סעודה לא הפסיד כיון דלרוב הפוסקים הוי פהב"כ
ומה עם דעת הרשב"א שכותב בפירוש שכל שניתן לקבוע עליו סעודה אין מברכים עליו בסעודה?
יש הכרעות בפסיקה.
השאר תגובה