שתיית מי הכינרת / המוביל הארצי – בפסח / שיעור משהו חמץ

שאלה:

שלום רב.
אשמח לשאול שאלה שאולי נראית מתחכמת אבל אני שואל כי היא באמת מטרידה אותי.
ההלכה הרבה פעמים אוסרת דבר מסויים לחלוטין אפילו במשהו, כגון חמץ בפסח, אבל אם באמת בודקים את זה עם מכשירים של מעבדה נמצא שיתכן שחלקיקים של חמץ קיימים גם באזורים שצחצחנו וכיסינו וכו׳, אז האיסור לא באמת במשהו? או שחלקיקים שאולי נמצאים באוויר של כל אחד בבית במהלך הפסח ונכנס לאוכל ולשתיה לא נחשב ל״משהו״?
או לדוגמא שצריך לכסות את המים שבנטלה במהלך הלילה מחשש לרוח רעה, הרי כשמכסים זה לא הרמטית, ואם שוב מסתכלים דרך מכשירי מעבדה רואים שיש הרבה פתחים משמע המים חשופים, אז כן תהיה רוח רעה? או שהכוונה בכיסוי זה באחוז מסויים לא מאה אחוז? סליחה אם השאלה נראית מתחכמת זו ממש לא המטרה. תודה מראש

תשובה:

שלום וברכה

ראשית שאלתך אינה שאלה מתחכמת, אלא היא שאלת חכם, והאמת שהפוסקים דיברו על כך לענין שתיית מי נהרות או מי הכינרת שבזמנם בכלל לא היו סינונים כמו שיש היום וגם היום אחרי כל הסינונים עדיין כזה "משהו" קטן יכול להגיע, ויש שאכן החמירו לשים על הברז בד נקי צפוף לסנן שוב בבית, אבל העיקר להלכה כמו שכתב בענין זה הגר"ח ברלין רבה של מוסקבה בנו של הנצי"ב, וכן כתבו בעקבותיו פוסקים רבים, שגם למשהו יש שיעור, ודבר שאינו ניכר כלל ואינו נתפס כקיים, אינו משהו. ראה שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' נד, והליכות שלמה פ"ד סעי' ה.

[אגב בשנים האחרונים הוסכם שלא שואבים למוביל הארצי ממי הכינרת בפסח אלא רק ממי תהום, אבל זה רק הידור].

כמובן כל הנדון רק לגבי הכינרת שאנחנו יודעים שיש בה חמץ, סתם לחשוש שמשהו מרחף באויר זה ודאי לא עלה על לב לחשוש….