שאלה:
מדוע בני יעקב מכרו את יוסף? הרי זו עבירה מאד חמורה בלשון המעטה וזה גם פגע מאד באבא שלהם? גם אם יוסף הפריע להם, היה אפשר לעשות דברים אחרים כמו לדבר איתו, אולי להרביץ לו קצת, אולי לעשות לו חרם… לא חסרים דרכים שונות להתמודדות עם בעיות.
תשובה:
שלום וברכה
הנושא של יוסף ואחיו נדון בארוכה בכל הפרשנים ראשונים ואחרונים, תקצר היריעה מהשתרע כדי לפרט מה הדיון ביניהם ומדוע חשבו שדינו למוות, אם זה משום שמרד במלכותו של יהודה בכך שסיפר חלומותיו על מלכות, או משום שלדעתם היה לו דין רודף או סיבות אחרות שהובאו בפרשנות המקרא. מה מוסכם על הכל שנעשה כאן דין של ממש עם שיקולים לכאן ולכאן, והובא במדרש ששיתפו את הקב"ה עמהם, ונהגו בו ככל דיני גזר דין של בית דין, צמו באותו היום ולכן סעדו בסיום היום כמובא בתורה, לסיום התענית. כלומר לא נעשה כאן מעשה רצח חלילה אלא עשיית דין על פי כללי הדין. אלא שהם נתבעו על כך שהיה כנראה מעורב בשיקוליהם בצורה דקה ועדינה גם הנגיעה האישית של "וישנאו אותו", ועל כך נתבעו כאילו רצחוהו נפש.
צריך לדעת שבכל הבנת המקראות בחטאי הקדמונים יש צורך בהבנת הלוגיקה, לא תמיד מה שכתוב ובנוסח שכתוב זה מה שאכן היה. האריך בזה רבות הסבא מסלבודקא בספרו אור צפון, למשל בני עלי כתוב "ותשכבון את הנשים", אומרים חז"ל שלא הקדימו בתור להקרבה במשכן שילה את הנשים, וגרמו בכך לשהייה מרובה של הנשים במקום מ שיש בו חוסר צניעות. כלומר זה נחשב להם כאילו עשו עמהן את החטא החמור ביותר! וכן אמרו שהמלבין פני חברו ברבים נחשב כרציחה, כלומר, לפעמים מחשיבים לאדם לפי מעלתו מעשים איזוטרים כאילו עשה מעשים חמורים מאוד שהם מאותה פרשה ומאותו ענין.
כך גם בענין מכירת יוסף, המעשה שלהם מבחינתם היה עשיית דין כפי שעשו הסנהדרין בכל הדורות, אבל כיון שהיתה מעורבת בזה נגיעה אישית, אף שאפשר שלא השפיעה כלל על הכרעת הדין! נחשב להם הדבר כחטא.
