שאלה:
רציתי לשאול.
א. האם יש בהכנסת אינפוזיה ליד בשבת, משום עשיית חור (או שכיוון שהחור לא בעין, והוא נסתם ישר בהוצאת האינפוזיה,שרי), וכן ראיתי באור לציון שהוצאת הדם נחשב למלאכה שאינה צריכה לגופה, וכן למקלקל, איזה מקלקל יש בהוצאה, ומאי שנא משן שיוצא איתה דם בהוצאתה?
ב. מה ההיתר היום לגננת (בביתה) שבעלה לא בעיר, מדוע אין את החשש של יחוד, בחלקת מחוקק כתוב משום חשש יחוד, ואפילו שאין יוחד בפועל יש איסור משום גדר של חשש שייתיחדו?.
יישר כח.
אם אפשר מקורות, תודה מראש, תבורכו!
תשובה:
שלום וברכה
אמת שבאור לציון פרק לו סעי' כ למד שזו מלאכה שאינה צריכה לגופה, אולם רבים חלקו וההכרעה המקובלת היא שהכנסת אינפוזיה בשבת כשאין עדיין וריד פתוח קודם לכן היא איסור דאורייתא משום שעושה פתח והדם שיוצא מוכיח את הפתח, ולכן אין להתיר זאת אלא באופן של סכנה או על ידי גוי. ראה כל פרטי הדינים בזה והאופנים השונים, בס' פסקי תשובות סי' שכח אות נג.
גננת בביתה כיון שהיא מקצה מקום מיוחד לגן וזה לא בתוך חדרי הדירה המיועדים למגורים, הקלו בזה.
מקורות:
תשובות והנהגות כרך ה סימן שלב
גננת לבנים קטנים
קבלתי מכתבו אודות גני ילדים אשר בהם אשה גננת משגיחה על הילדים ומלמדת אותם, ועל זה בא בטענה שמשנה מפורשת שנינו בקידושין (פב א) "לא ילמד אדם רווק סופרים ולא תלמד אשה סופרים" ופירש רש"י שם (ד"ה סופרים) שאשה לא תרגיל עצמה להיות ממלמדי תינוקות, וכן פסקו הרמב"ם (פכ"ב מאיסורי ביאה הי"ג) והשו"ע (אבה"ע סימן כ"ב ס"ב) שאשה לא תלמד קטנים, ואם כן כיצד ניתן לעבור על איסור דרבנן ולהיות גננת לבנים קטנים.
והנראה לומר, דהנה הרמב"ם (בהלכות איסורי ביאה שם) ביאר טעם הדין וחילק שאיש רווק לא ילמד תינוקות כדי שלא יהיה נמצא מתגרה בנשים הבאות לבית הספר לבניהם, ואילו באשה ביאר שהטעם שלא תלמד תינוקות הוא מפני איסור יחוד, דהיינו כדי להמנע מאיסור יחוד עם אבות הבנים, וחשש יחוד קיים כשמלמדת בביתה, וכמבואר בב"ח שהאיסור לאשה ללמד תינוקות הוא כשמלמדת בבית שגרה בו, אבל במלמדת במקום שרבים מצויים שם לא אסרו כלל.
ואמינא יותר, דבזמן חז"ל לא נהגו נשים כלל לעבוד מחוץ לביתם כמורות, ואם עבדו בביתם היה הכל בצניעות "דכל כבודה בת מלך פנימה" ושפיר חששו ליחוד, אבל בזמנינו אפילו עובדת בביתה מקצה מקום מיוחד לגן הפתוח כל זמן שהילדים נמצאים בגן, וע"כ יש מקום לומר שאין איסור בכה"ג.
ונראה עוד שדברים אלו הזהירו חז"ל מפני שעלולים להביא לידי תקלה, אבל לא אסרום באיסור גמור ככל האיסורים, וכן משמע מדברי רש"י (שם) שכתב "לא תרגיל עצמה להיות ממלמדי תינוקות", ומשמע שבאקראי לא הקפידו, וצ"ל שקים להו שבאקראי לא חוששין שיביא לידי תקלה, וממילא כיום שהתנאים שונים כמו שביארנו, ורחוק הדבר שיבואו לידי תקלה, לא חוששין, ועיין ב"אגרות משה" (יו"ד ח"ג סימן ע"ג) שדן בזה ומסיק להיתר, ועל כן נראה שבמקומות שנהגו להחמיר ימשיכו במנהגם, אבל אין חובתינו להרעיש ולמחות במקומות שנהגו להקל ולהתיר.
ובעיה"ק ירושלם יש המקפידין והמדקדקין שהמשגיח אפילו על קטני קטנים יהא איש דוקא ולא אשה, וזה לא מצד הלכה רק בגדר קדש עצמך במותר לך, ושמעתי שעורר ע"ז הגאון וצדיק רבי בנימין רבינוביץ זצ"ל (חבר הבד"ץ בעיה"ק) שצריך כבר אז שיהיה בקדושה דוקא, אלא שבמכתבו עורר רק מצד ההלכה, והנלע"ד כתבתי.
