נזק לרכב שחנה בסמוך לאתר בניה

שאלה:

שלום וברכה
אני החניתי את רכבי בלילה, בחניה פרטית בבנין סמוך לבנין שבונים
בבוקר ראיתי את הרכב מלא באבק ונתזי בטון, לקחתי את הרכב לשטיפה והבטון לא יורד, ואמרו לי שצריך לעשות ניקיון מיוחד ב600 ש"ח בכדי להוריד את הבטון
1. החנייה לא שלי, קבלתי אישור מחבר שיש לו חניה ואין לו רכב
2. הוריי גרים שם ולכן אני חונה שם לפעמים.
3. הקבלן טוען שיש פיגומים שזה אומר שמתחילים טיח בבנין הצמוד לחניה.
השאלה מי צריך לשלם את השטיפה המיוחדת, אני שהחניתי בסמוך לאתר בניה (במקום פרטי) או הקבלן שהיה צריך לשמור?
נ.ב. הקבלן טוען שאבי מפקח בניה ולכן אני אמור להבין שזה שיש פיגומים אומר שמתחילים טיח, אע"פ שלי אין כל מושג בבניה.

תשובה:

שלום וברכה,

קבלן שמעסיק פועלים בשכירות, הקבלן חייב על נזקי הפועלים, ולכן אדם שחנה בחנייה של הבניין הסמוך ואירע נזק לרכב מהבנייה, חייב הקבלן לשלם עבור נזקי הרכב. והקבלן חייב לשלם את הניקוי של הרכב – 600 ש"ח.

הטענה של הקבלן שלא היה לך להחנות את הרכב בחנייה, אינה טענה אלא הוא אמור להתרות מראש שלא להחנות או לעבוד בצורה שלא יזיק לשכנים.

בהצלחה.

מקורות:

מלאכה של קבלן שהזיקה

בגמרא ב"מ (קיח ע"ב): תנו רבנן: החצב שמסר לסתת – הסתת חייב, הסתת שמסר לחמר – החמר חייב, החמר שמסר לכתף – הכתף חייב, הכתף שמסר לבנאי – הבנאי חייב, הבנאי שמסר לאדריכל – אדריכל חייב. ואם הניח אבן על הדימוס והזיקה – כולן חייבין לשלם. (רש"י: כולן – אלו שהיו שותפין במלאכה אחת, ומשהניחו אבן על הדימוס, היא שורת הבנין, נפלה והזיקה, הואיל ולאו כחו דאדריכל הוא, שלאחר שהניחה נפלה וליכא לחיוביה משום גירי דיליה – כולן חייבין יחד, שכולן שותפין בדבר ועליהן המלאכה לעשות, וקיבלו אחריות הנזק יחד.) והתניא: אחרון חייב וכולן פטורים! – לא קשיא: כאן – בשכירות, כאן – בקבלנות. רש"י: והתניא האחרון חייב – אדריכל שהניחה. בשכירות – האחרון חייב. בקבלנות – כולן חייבין היכא דלא נפלה מיד אחד מהן, ועל כולן לשמור שתהא מיושבת יפה.

רש"י ביאר את דברי הגמרא שמדובר שהנזק נעשה על ידי המלאכה אחר שהניח את האבן נפלה האבן והזיקה ואינו משום אדם המזיק אלא משום ממונו המזיק. ועל זה חילקו בגמרא שבקבלנות כולם חייבים, כיון שכולם עדיין אחראים על האבן. ואילו בשכירות אין האחד אחראי על האבן, אלא כל אחד עושה את עבודתו.

יש חילוק בין פועל שהזיק בידיו למלאכה שהזיקה

המשנה ב"ק גבי בנאי מדובר באדם המזיק, ולכן שם בקבלן פטור בעה"ב ובשכיר יום חייב בעל הבית. וכמו שביארנו לעיל שבשכיר יום ידו כיד הבעלים בשונה מקבלן שאינו שכור לבעל הבית. ואילו בגמרא ב"מ מדובר שהמלאכה הזיקה – ממון המזיק – לאחר שהניח את האבן נפלה האבן והזיקה, ולא ידיו של הפועל הזיקו, שבזה יש חילוק שבקבלן כולם חייבים, שלכולם יש אחריות על המלאכה, וממילא אחריות האבן על כולם ונחשב שממונם הזיק. ובשכיר יום שאין לאחד קשר לקודמו אלא עושה את מלאכתו ומסתלק, ולכן פטור על נפילת האבן והאחרון חייב.