לתרומות לחץ כאן

קביעת כהונה עפ"י שם משפחה

בס"ד

 

כבוד תלמידי אהובי

החמחכים את רבו

הרב הגאון המצויין

ר' זאב ליטקה שליט"א

הנני במענה קצר בדבר השאלה בענינו של — כץ.

השאלה

ועיקר השאלה אם עצם העובדה ששמו כץ מחייב לחשוש שכהן הוא, כיון דרוב האנשים הקרויים כץ כהנים הם או שמא אין עצם השם סיבה להניח שאכן כהן הוא.

והביא כבו' משו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן רנ"ג) שכתב דמי שאין לו חזקת כהונה אין צריכין לחשוש שכהן הוא משום ששמו כשם משפחות כהונה, דאף אם החזיקו בשם לא החזיקו בכהונה.

ולעומת הביא דעת הגר"י קלופט זצ"ל שכתב דכיון דרוב הקרויים כץ כהנים המה, אזלינן בתר רוב ודינו ככהן.

ויש שהוכיחו כן מדברי הקצות סימן רפ"ד סק"א שכתב דכל שהוחזק בעיר כבכור ע"י שהבריות קורין אותו בכור דינו כבכור, אך באמת אין הנידון דומה לראיה, דודאי אם הבריות היו אומרים על פלוני שכהן הוא, היה בכך כדי להחזיקו ככהן, אך כיון שאין הבריות עוסקים כלל בכהונתו של זה ואין הם קוראים אותו כהן על שם כהונתו, אין השאלה אלא האם מי ששמו כץ מוחזק בכך ככהן או לא.

ולכאורה נראה דיסוד הספק בני"ד, מצד אחד רוב בני ישראל זרים הם ולא כהנים, ולכאורה יש לילך אחר הרוב ולקבוע שאיש זה לא כהן הוא. אך מאידך רוב הקרויים כץ כהנים הם, ולפי רוב זה יש לקבוע שאכן כהן הוא איש זה.

וכבו' דן עם בן גילו יקיר לבבי תלמידי הרב הגאון ר' יהושע פפר שליט"א במה שנראה לכאורה כסתירה בין סוגיות שונות בש"ס.

ואבאר בקצרה את שרש הספק בדרך שאני רואה אותו:

א. בכתובות ט"ז ע"א אמרו "משום דאיכא למימר רוב נשים בתולות נישאות ומיעוט אלמנות וכל הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא אי כל הנשאת בתולה יש לה קול כי אתו עדים מאי הוי הנך סהדי שקרי נינהו אלא אמר רבינא רוב הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא".

הרי לן דאף דרוב הנישאות בתולה קול יש להן וזו אין לה קול, לא אמרינן דהרוב קובע שלא בתולה היתה כשנישאה, אלא אזלינן בתר רוב דרוב נשים בתולות נישאות, ומה שנשאת בלי קול אינו אלא ריעותא ברוב בתולות נישאות, ולא אמרינן דיש להתעלם מרוב הנשים ולהתרכז רק במיעוט הנישאות בלי קול.

ב. ביבמות ל"ז ע"א אמרו "לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים לתשעה ילדן… רוב נשים ילדן לתשעה ומיעוט לשבעה, וכל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה, וזו הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימיה איתרע ליה רובא. אי כל היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה הא מדלא הוכר לשליש ימיה עוברה ודאי בר שבעה לבתראה הוא אלא אימא רוב היולדות לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה והאי מדלא הוכר לשליש ימיה איתרע ליה רובא".

הרי לן גם כאן, לא אמרינן דרוב היולדות לתשעה עיבורן ניכר לשליש ימיהן וזו שלא הוכר עוברה ע"כ לא ילדה לתשעה אלא לשבעה, אלא אמרו דכיון דרוב נשים יולדות לתשעה יש לילך אחר הרוב שאף זו ילדה לתשעה, אלא דיש ריעותא ברוב זה כיון שלא הוכר עוברה לשליש ימיה.

ומשתי סוגיות אלה יש להוכיח דעיקר דין רוב תלוי ברוב הכללי והרחב יותר, ולא אמרינן דיש לקבוע ההלכה לפי הרוב המצומצם יותר, דהיינו רוב הנשים הנישאות ללא קול, ורוב הנשים שלא הוכר עוברן לשליש ימיהן.

וכך מבואר גם במסכת מכשירין (פ"ב משנה ז') "מצא בה תינוק מושלך, אם רוב עובדי כוכבים עכו"ם אם רוב ישראל ישראל, מע"מ ישראל, רבי יהודה אומר הולכים אחר רוב המשליכין".

הרי לן דבתינוק הנמצא, לדעת חכמים שהלכה כמותן לא אזלינן בתר רוב המשליכין, אלא בתר בני העיר, ואם רוב יושבי העיר ישראל הם אף תינוק זה ישראל הוא, אף שלית מאן דפליג דרוב המשליכין ודאי גויים הם.

אך מאידך גיסא כתבו התוס' ביבמות (מ"ז ע"א) דמי שבא לפנינו ואמר ישראל אני נאמן, דרוב הבאים לפנינו בתורת ישראל, ישראל הם.

ולכאורה יש לתמוה, וכי למה לא נאמר דרוב יושבי תבל גויים הם וניזל בתר נוכרים ונקבע שאיש זה שאין אנו מכירים זהותו גוי הוא.

מע"כ והגר"י פפר פלפלו לחלק בין זל"ז בסכינא חריפא בכמה דרכים.

כבו' כתב דבשתי הסוגיות שביבמות (ט"ז ול"ז) שבהן אין השאלה אלא אם אשה זו נישאת בתולה או בעולה, ואם אשה זו ילדה לט' או לז', ואין השאלה אם היה קול מנישואיה ואם הוכר עוברה לשליש ימיה, ומשו"כ אין כאן אלא ריעותא, ולא רוב להכריע בשאלה.

ולדידי עדיין סברא זו צריכה ליבון. ועוד דעדיין לא יתיישב הא דמכשירין דלמה לא ניזל בתר רוב התינוקות המושלכין שגויים הם.

והגרי"פ אמר דרק קבוצה מוגדרת ומסויימת יש לדון בה דין רוב ומיעוט, ונשים מעוברות שלא הוכר עוברן, או נשואות שלא היה להן קול, אין להגדירן כקבוצה מסויימת לשום דבר וענין, משא"כ הבאים לפנינו בחזקת ישראל.

אך גם לדבריו עדיין קשה מהמשנה במכשירין.

ולדידי נראה לכאורה דשאני מי שבא לפנינו ואומר ישראל אני שעקר עצמו מן הרוב שגויים הם ושמחים בחלקם ובגויותם, ומי שבא לפנינו בתורת ישראל ע"כ אינו מרוב העולם וכאילו חזקה יש שאינו מהם, שהרי בעצם בואו ואומרו ישראל אני הוציא עצמו מן הכלל, ולפיכך אין לנו לדון אלא על רוב הבאים לפנינו בתורת ישראל.

ועוד דנראה לכאורה שרוב העולם אינו רוב, דאין גדר רובא דאיתא קמן אלא ברוב הנמצא במקום מוגדר ומסויים שבו נולד הספק כמו רוב חנויות שבשוק ורוב הדרים בעיר, משא"כ רוב העולם. (ורובא דליתא קמן נמי לא הוי כמבואר לקמן אות ב' דאין רובא דליתא קמן אלא ברוב שבטבע).

ב

אך אני בעניי נראה לי מטעם אחר שצדק בזה בעל שבט הלוי דאין השם כץ מחייב חזקת כהונה.

דבאמת אין כל הכרח וידיעה ברורה שרוב בני האדם ששמם כץ אכן כהנים הם. ואף דנראה ברור דבמשפחות שחזקתם שהם שומרים מצוות מדור דור, הנחה פשוטה היא שאכן רוב הקרויים כץ כהנים הם דידוע דשורש שם זה קיצור של כהן צדק, אך במשפחות שזה דורות היו מן המתבוללים יש נטייה גדולה לומר שאינם כהנים, דמסיבות רבות יש לפקפק אם נשמרה קדושת הכהונה, דהלא כהן הנושא גרושה, זונה, חללה או גיורת אין בנו כהן אלא חלל, וכל אשה שנבעלה לגוי או למי שהיא ערוה עליו, או שזינתה תחת אישה ונפסלה ואם נשאת שוב לכהן, אין בנם כהן.

ומקרים אלה מצויים הם, ומצויים היו תמיד בקרב מי שחיו ללא תורה ומצוות.

ומלבד כל אלה, מצוי היה מאד בארצות אירופה שאנשים אימצו שמות חדשים, ממשפחות נשותיהם או משאר חלקי המשפחות כדי לאפשר להם לעבור גבולות ממדינה למדינה, ולקבל אזרחות ורשיונות מעבר ומגורים וכדו' כידוע.

וטעם נוסף לפקפק במשמעות השם כץ, שהרי ידוע שבכמה ארצות אירופה היתה משפחה ענפה ששמה קאץ שלא היו כהנים כלל (והגר"מ קאץ זצ"ל ראש ישיבת טלז בן משפחה זו לא היה כהן). אך בשפות לועזיות, וכן בלה"ק הנהוגה בזמנינו אין הכיר בין זל"ז, וכולם קוריים בשם כץ או בשם Kats בשפתם.

ובכל עיקר רוב זה, דרוב הקרויים בשם כץ כהנים הם, יש לפקפק מטעם אחר, שהרי כבר כתבו הראשונים בשלשה מקומות דרוב התלוי במנהג אינו רוב גמור.

וכבר ביארתי במק"א דשאני דין תורה של רוב מהמקובל בסבירות סטטיסטית. ומה דאזלינן בתר רוב הלכתא היא, ובדין רוב אין לנו אלא שני דינים, רובא דאיתא קמן ורובא דליתא קמן. רובא דאיתא קמן אינו אלא כאשר הרוב בפנינו ממש וכתשע חנויות, ורובא דליתא קמן אינו אלא ברוב שבטבע, כגון רוב בהמות כשרות, רוב שנים מתעברות ויולדות, רובא דאינשי טעי בעיבורא דירחא וכדו', אבל רוב שאינו מונח בפנינו ואינו רוב טבעי, באמת אין בו דין "אחרי רבים להטות".

וזה ביאור דברי התוס' בסנהדרין (ג' ע"ב) דרובא להדיא זבני אינו רוב חשוב ולפיכך לא מהני להוציא ממון. דכיון דרוב זה תלוי במנהג המקום, ואין בו דבר טבעי אלא תלוי הוא במנהג, אין בזה דין גמור דאחר"ל.

וכבר נחלקו בזה הראשונים בקידושין (נ' ע"ב) במה שאמרו ד"רובא מקדשי והדר מסבלי". ואעפ"כ לא מהני רוב זה להוציא ממון, ובריטב"א שם כתב דכיון דרוב זה תלוי במנהג אינו רוב כלל ולא מהני מידי. אך הרשב"א שם כתב דאינו רוב גמור ולא מהני להוציא ממון, עי"ש.

ועוד כתבו התוס' (כתובות ט' ע"א, וקידושין פ' ע"א) דרוב תינוקות מטפחין באשפה הוי רוב גרוע. וגם בזה נראה כונתם דכיון דאינו תלוי אלא במנהג ולא בטבע, דודאי יש מקומות שאין האשפה מצויה אצל התינוקות לא הוי רוב גמור. (וצ"ע לפי כ"ז בדברי התוס' ביבמות דרוב הבאים לפנינו בתורת ישראל ישראל הם).

וכך נראה לכאורה גם לגבי רוב זה דשם משפחה, דרוב התלוי במנהג הוא ואין בו מצד העצם, ומשו"כ לא הוי רוב גמור, אף אם אכן היינו מניחין כיסוד מוסד דאכן רוב בני משפחת כץ כהנים המה.

ומשום כל טעמים אלה אין כלל להניח הנחה ודאית שרוב היהודים החילוניים ששמם כץ אכן כהנים המה. וכיון דשעת הדחק גדול ועצום עסקינן אין להוציאה מתחת בעלה.

שמח אני שמחה גדולה בראותי אותך מברר הלכה לאמיתה כאחד הגדולים. ברכתי שתעלה מעלה מעלה במעלות התורה, ולא ניכשל לעולם בדבר הלכה.

באהבה

אשר וייס

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל