שאלה:
אם הבנתי נכון את סיפור בריחת יעקב בפרשה. קיבל יעקב עזרה מהאמהות הקדושות , ונראה שמותר, לפי הסיפור, באבא רשע או לפחות לא הגון כמו לבן, להיות נאמן לבעל נגד האבא ולעבור על כיבוד אב ואם.
האם נכונה הסתכלות זו?
תשובה:
יש כלל בהלכות כיבוד אב ואם שאם האב אומר לעבור איסור אסור לבן לשמוע בקולו, כיון שגם האב מחוייב בכבוד הקב"ה.
כאשר יעק נאלץ לברוח כדי שלבן לא יגנוב אותו, או לא יעשה לו רעה, חובה לנשותיו לסייע לו, ואין כאן כלל נושא של כיבוד אב.
כל זאת מלבד עצם היסוד הנכון שהזכרת שכאשר כיבוד אב ואם מתנגש עם שיעבוד האשה לבעלה, הבעל קודם. ראה בענין זה שו"ע יו"ד סי' רמ סעי' יז על פי הגמרא בקידושין ל ב שכיון שרשות בעלה עליה היא פטורה מכיבוד אב.
תודה רבה..
מה לגבי כל מני מצבים מורכבים למיניהם?
א.כגון ששני הצדדים צודקים, לשיטתם או שצדק לא שייך ,אבל יש צער יותר גדול להורה? מדוע שנעדיף את האישה/בעל ?
למשל, לאישה יש חברה טובה שהיא גם בת משפחה, בעלה לא אוהב את החלק הזה במשפחתה כי הם לא נחמדים אליו ולא רוצה שהיא תלך להסתובב בקרבם משום כבודו, לעומת זאת בשביל ההורה יש צער בחוסר שמירה על יחסים עם המשפחה המורחבת אלא ידי הימנעות משמירה על קשר לפי רצון הבעל.
שני הצדדים צודקים לשיטתם, אבל הנושא מדיר שינה מעיני ההורה ובעוד שהבעל לוקח את הדברים יותר בקלות. (אם דוגמתי אינה כזו ששני ההצדדים צודקים לשיטתם, אז דוגמא אחרת נכונה, אני שואל על העיקרון).
ב.מצב שההורה יותר צודק, אבל זה מצער את הבעל/ אישה.
הבעל רוצה ללכת לחתונה מעורבת של חבר ילדות שלו שהינו מסורתי/חילוני , והאם והאבא של האישה מתנגדים בטיעון הלכתי של צניעות…
האמא והאבא צודקים מבחינה הלכתית, אבל צערו של הבעל רב יותר כי זה חבר ילדות שלו.
למי תקשיב האישה? להוריה? או לבעלה?
אני שמח על שאלתך כי יש כאן כמה נקודות לחדד!
1. לא אמרתי אשה/בעל, אמרתי בעל. כלומר ככל שאנחנו מדברים על הנושא של מי עדיף, חיוב האשה בכבוד הבעל או חיובה בכבוד הוריה כבוד הבעל קודם. ועכשיו תשאל ובצדק, מה אין הדדיות? הרי במפורש כתב הרמב"ם שהבעל חייב לכבד את אשתו יותר מגופו! תשובה: אנחנו לא מדברים כאן על סוג הכבוד שנקרא היום זוגיות ונאמנות וכו', אלא על פעולות כבוד שנהוגות כלפי הורים או כלפי בעל [בזמנינו פחות מצוי ההקפדה בזה בזמנם היה מצוי יותר], כמו מאכילו משקהו – הגשת מאכלים, הנהגות של כבוד שונות וכו'. מה שנוגע לעצם חיוב הבעל לכבד את אשתו ולנהוג בה אהבה וזוגיות ונאמנות, זה נושא פני עצמו שתיכף ניגע בו.
2. לכן, מה שאינו נוגע לכבוד הבעל בסגנון שדיברנו עליו, כמו לשמור על קשר עם בת משפחה שבני ביתה לא מכבדים את הבעל, זה נושא של זוגיות, תיכף ניגע בו, זה לא קשור לכבוד הבעל שנוגע באקטים מסויימים שהוא נדרש בהם להנהגתה. לא שמענו מעולם שמצות כיוד ההורים או העל מחייבת לנתק קשר עם אדם מסויים רק בגלל שהבעל או ההורים לא מחבבים אותו [לפעמם מדובר באשי רע ולכן יש לשמוע להורים שהם חכמים יותר בדרך כלל אבל נושא אחר].
3. כמו כן המצב הרוחני של הבעל אינו קשור לכיבוד הורים, כי זה לא משהו שנוגע אליהם, זה ענין אישי של הבעל, זה נכון שזה מצער אותם אבל זה לא נכלל בכיבוד הורים באופן פורמלי. ובודאי האשה אינה המשגיחה של הבעל בנושאי דת ומצפון… זה אף פעם לא מועיל לזוגיות לכוף אותו לעשות משהו. אפשר לדון יחד וכו' אבל לא להעיק עליו ולהכריח אותו, עם כל הכאב במה שהוא עושה.
עכשיו יש את הנושא הבא:
כאשר יש דברים שהורים מבקשים והם גורמים לקצר בזוגיות, או להיפך, ואלו דברים שלא נוגעים לעצם מצות כיבוד הורים. נניח לצורך הענין, הבעל רוצה להשקיע כסף בדבר מסויים, ההורים שלך חוששים מזה ומתנגדים, בכיבוד אב ואם יש כלל ברור כיבוד אב משל אב ולא משל בן, כלומר הבן לא צריך להשקיע כסף לכבוד אביו, ואין להם זכות מבחינת מצוה זו לשנות משהו בהחלטותיו העסקיות. מה עושים?
בזה באופן כללי אכן צריך ללכת בין הטפות, מצד אחד ברור שעל האשה לגבות את הבעל, גם אם יש בזה צער להורים, כי שום דבר טוב לא יהיה להורים מזה שיהיה קצר בזוגיות של בני הזוג, וזה הדדי לגמרי, העל לאשה והאשה לבעל, אמנם אפשר תמיד להיות חכם ולא לעשות באופן שמציק להורים, כמו כן צריך לזכור שהרבה פעמים ואולי בדרך כלל, ההורים הרבה יותר מנוסים וחכמים ולא יזיק לשמוע להם…
תודה על התשובה המפורטת של כבודו, אני לא כל כך הבנתי את העיקרון אבל, אולי עלי לשוב לקרוא את הפירוט שוב..
כלומר לפי תשובתכם , לא ראוי שפלוני יעשה כך וכך או לא שייך שההורים יעשו כך וכך , אבל יש הבדל בין לא ראוי ולא שייך לבית פסיקת הדין לא?
כלומר יש הבדל בין לומר לפלוני, אינך מתנהג בצורה ראויה , עליך לעבוד על היחסים עם אשתך, ויש לומר- אתה כל כך טועה שבאופן פשוט אשתך רשאית לעזוב אותך מבלי להפסיד אף זכות…זו אמירה הרבה יותר חריפה…ממה שתיארתם לא?
כלומר אני מחפש עיקרון ברור הדומה לדוגמאות ממסכת כתובות :
א.האומר לאשתו לא ללכת לשמחות או לניחום אבלים יוציא ויתכן כתובה.
ב.האומר לה לעשות עבודות טרחניות… יוציא ויתכן כתובה.
כלומר אפילו שלא מדובר בכיבוד אב ואם , אלא כל בקשה לא הגיונית , מאפשרת לאישה לנתק את קשר הנישואין ללא הפסד הכתובה. אז כל וחומר, אם הבעל מבקש משהו שסותר את טבע אשתו לכבד את הוריה.
מה לגבי, האומר לה: אל תתראי אם אבא שלך כל כך הרבה כי אז הוא גם בא אלינו יותר מדי והוא לא מדבר אלי יפה, יוציא ויתן כתובה?
לפי מה שכתבתם , אני מבין שאין זה מקומו של הבעל לומר דברים כאלה, ואין מקומו של האבא לומר הפוך, אל תבואי עם בעלך כל כך הרבה כי אני לא אוהב אותו.
אבל כשצריך להכריע בסופו של דבר. מה העיקרון המנחה, לא מה ראוי ומה לא (למשל כשכל צד מתחפר בעמדתו…).
לא ממש הבנתי את כל הקישורים שכתב, לעצם שאלתך, בדרך כלל בכל מה שנוגע למה שאני קראתי זוגיות, אנחנו נעדיף את הקשר עם הבעל, משום שבסופו של דבר שלום בית הוא דבר שעשוי להיות שברירי והנזק יכול להיות עצום, כמובן במידה ואין אן בעיה של ממש המצריכה התערבות של ייעוץ נישואין וכדומה.
תודה לכבודו על הדיון החשוב!
האם נזהרים יותר בקשר עם הבעל, כי קשר הדם עם ההורה יותר חזק מטבעו?
או שלא לזה הכוונה?
העובדות הן שקשר עם הבעל מורכב יותר…
האם כשאבא נותן הוראה לבת לעשות דבר שגורם צער לבעלה {האבא מבקש את זה לטובת הבת שלו}, עליה לשמוע בקול אביה או לשמוע בקול בעלה?
האבא מציין בפניה שאם לא תעשה כדברו היא פוגעת בו, וזה כפיות טובה וחוסר כיבוד הורים.
מה נכון לעשות?
השאלה שלך מן הסתם מסתירה בחובה נושא מאוד משמעותי עבורכם ועבור אבא, אני לא יכול לייעץ בצורה כוללנית כזו. אני מציע במקרה כזה להגיע לפשרה שתעשה שלום בבית. יש לך בעל טוב, תדברו על הדברים ותחשבו יחד איך משמחים את אבא.
ומה ההלכה במקרה שאבא ובעלי לא מסתדרים בינהם, לא ניתן לדבר על כך עם בעלי כי הוא כועס על אבא שלי {שלא בצדק}
האם עלי לשמוע לאבא או לבעלי?
תיאורטית כשאין ברירה תהיה עם בעלך, אבל על זה בדיוק נאמר חכמת נשים בנתה ביתה, תתייעצי בצורה מפורטת ואני בטוח שבהידברות נכונה ניתן להגיע לפתרון, אינני מכיר נושא שלא ניתן להגיע בו לפתרונות בהידברות נכונה.
השאר תגובה