לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

היכן הוא שער השמים? וכיצד נוכל לפעול שהתפילה תעבור דרכו?

בס"ד

מאמר השבוע עוסק בשאלה מהו שער השמים האמור בפרשה שדרכו התפילות עולות? אדם הנמצא חס ושלום בשבי אלו שני דברים כותב החפץ חיים שעליהם לא יוותר בשעה שהוא מתפלל לצאת בשלום ובחיים מהשבי? מדוע אנחנו מתכוונים לכיוון ירושלים? מה אנחנו אמורים לחשוב כאשר אנחנו עושים כך? האם זה רק בשמונה עשרה הוא בכל תפילה? מה הדין במודים דרבנן? האם כדאי לשבת בצד של השולחן לכיוון הארון הקודש, או שאין מעלה וניתן גם לשבת בצידו השני של השולחן בבית הכנסת? מדוע היו נוהגים ליצור חפצי אומנות עם המילה "מזרח"? מה משמעות המונח "מזרח" בעולם היהודי? לאיזה כיוון מתפללים במקומות שונים בעולם? האם אמור לכוון לזוית המדויקת של ארץ ישראל או רק לכיוון הכללי? מה עושה אדם שהארון קודש בבית כנסת פונה בטעות לכיוון אחר? האם מותר לפרוש מהציבור המתפלל בטעות לכיוון הלא נכון? באיזה צד ישבה הרב בבית כנסת? ומדוע יש הבדל בין הרב בארצות הברית לזה הנמצא בהונג קונג? האם מתפללים לכיוון מקום המקדש או לכיוון הכותל המערבי? לאיזה כיוון מתפללים בכותל המערבי? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

היכן הוא שער השמים? וכיצד נוכל לפעול שהתפילה תעבור דרכו?

מהו שער השמים?

בפרשה מסופר כי יעקב אבינו בדרכו לחרן נזכר כי הוא לא נעצר להתפלל במקום המקדש שבו התפללו אבותיו, ולכן הוא שב על עקבותיו להתפלל במקום זה. כאשר הוא הגיע אל המקום רצה הקב"ה שהוא יתעכב במקום וישן, ולכן מיהר את מסלול השמש, והשמש שקעה מוקדם יותר כדי שיעקב יאלץ לישון במקום. בשינתו ראה יעקב אבינו מראות הוד, ומשכך הבין כי המקום הוא שער השמים – המקום דרכו התפילות עולות למרום, ומשכך נחרד בבוקר כיצד ישן במקום קדוש כזה, ואז יעקב אמר (בראשית כח יז): 'מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם'.

רש"י פירש כי שער השמים היינו מקום תפלה, המסוגל לעלות תפלתם לשמים. והביא שהמדרש כותב שטעם הדבר משום שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה.

מה זה מחייב אותנו?

להלכה (שו"ע או"ח סי' צד סעיף א) נפסק כי חובה על אדם המתפלל לכוון את עצמו בתפילתו מול מקום המקדש, ולכן כאשר אדם עומד להתפלל שמונה עשרה הוא צריך להיעמד כשפניו לכיוון מקום המקדש. למשל אדם שמתפלל באמריקה הנמצאת מערבה לארץ ישראל צריך להפנות את פניו לכיוון מזרח, לכיוון ארץ ישראל. בדומה אדם העומד להתפלל בסין הנמצאת מזרחה מארץ ישראל צריך להפנות את פניו מערבה לכיוון ארץ ישראל. בדרום אפריקה המצויה בדרומה של ארץ ישראל מתפללים לכיוון צפון, ואילו בחלקים של רוסיה המצויים בצפון ארץ ישראל, מתפללים לכיוון דרום.

עוד נאמר בהלכה כי אדם המצוי בארץ ישראל יתפלל לכיוון ירושלים, ולכן בצפת ארון הקודש הוא לכיוון דרום, בתל אביב הוא לכיוון מזרח, מעלה אדומים לכיוון מערב, ובאר שבע לכיוון צפון. ואף בתוך ירושלים צריך להתפלל לכיוון מקום המקדש.

בגמרא (ברכות ל.) מובא כי מקור הדין הוא ממה שהתפלל שלמה המלך כשבנה את המקדש שכאשר עם ישראל יצאו לגלות (מלכים א' ח מח): 'וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם'. משום שמעלת התפילה בארץ ישראל גדולה יותר מתפילה, בחו"ל, אך כאשר מתפלל דרך ארץ ישראל התפילה מקבלת את מעלת ארץ ישראל. ומוסיפה הגמרא שאף בני ארץ ישראל צריכים להתפלל דרך ירושלים, וכפי שהתפלל שלמה המלך (מלכים א' ח מד): 'כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם, וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ, וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ'. ואף תושבי ירושלים צריכים להתפלל דרך מקום המקדש כפי שהתפלל שלמה המלך  (דברי הימים ב' ו לב): 'וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא, וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְיָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרוֹעֲךָ הַנְּטוּיָה, וּבָאוּ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה'. ואף אדם הנמצא במקדש צריך שתפילתו תעבר דרך שער השמים שהוא קדש הקדשים, וכפי שהתפלל שלמה המלך: (מלכים א' ח לה): 'בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ, וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ, וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם'.

האם יש צורך להתפלל לזווית המדויקת של מקום המקדש?

ביהדות אירופה המצויה מערבית לארץ ישראל נהגו להתפלל לכיוון מזרח, ומכאן צמח המושג מזרח, המבטא את כיוון התפילה, או את השורה המכובדת בבית הכנסת שבו נכבדי הקהל רבניה וראשי הקהילה יושבים בשורה הראשונה לצד או מול ארון הקודש בקדמת בית הכנסת. ואף נפוץ חפצי אומנות רבים של יצירות שנכתב במרכזם המילה "מזרח" אותם היו תולים בבית הכנסת או אף בבית הפרטי כדי שהמתפלל ידע לאיזה כיון להתפלל, או כדי להזכיר למתפלל ולעורר אותו כי אנחנו מתפללים לכיוון מזרח – וכל יהודי יודע כי מזרח הוא ארץ ישראל מקום שאיפתו של כל יהודי, וכפי שביטא זאת בערגה רבי יהודה הלוי בשירו "ליבי במזרח – ואני בפאתי מערב".

אולם הפוסקים הביאו להלכה את דברי הלבוש (או"ח סי' צד סעיף א) כי המונח מזרח אינו מדויק, משום שבמקומו מזרח אירופה ארץ ישראל היא דרומית מזרחית, ולא מזרח, ולכן אין להתפלל לכיוון מזרח, אלא לכיוון מזרח דרום, בעיה זו מחמירה והולכת ככל שנמצאים יותר במזרח למשל הערוך השלחן שהתגורר ברוסיה מציין כי הוא יותר דרומית מאשר מזרחית [וכמובן שבמזרח רוסיה כגון במוסקבה ומזרחה, הוא לגמרי לכיוון דרום].

אולם בערוך השולחן (או"ח סי' צד) כותב כי אף שהפוסקים הביאו את דברי הלבוש, מכל מקום מנהג ישראל היה להקפיד להתפלל דווקא לכיוון מזרח בלי נטייה דרומה כלל, אף במזרח אירופה וברוסיה.

ונחלקו הפוסקים האם יש ענין להתאמץ שהתפילה תהיה בדיוק לכיוון מקום המקדש, והוא סגולה שיתקבלו התפילות, או שדי בכך שהוא מטה את עצמו מעט לכיוון זה, כיון שעיקר הענין לעורר את הכוונה שהוא מתפלל לכיוון מקום המקדש.

הלבוש הרחיב מאד במעלת העניין, וכתב הדרכה מדויקת כיצד למדוד את המיקום המדויק ע"פ קרני השמש בתקופת ניסן ותשרי [בהעדר מצפן מדויק שלא היה מצוי בכל קהילה].

אולם הט"ז (סי' צד סק"ב) כתב שבאופן כללי אפשר להטות לכיוון הכללי, ולא צריך ממש לדייק לזווית המדויקת היכן ארץ ישראל, אולם לגבי תפילה לכיוון מזרח, כיון שעובדי השמש מתפללים לכיוון השמש, יש ענין להטות מעט, וכאשר גם הכיוון האמיתי אינו מזרח אלא דרום מזרח, וגם יש ענין שלא נראה כעובדים לשמש כתב הלבוש שצריך להטות לכיוון המדויק. ולדבריו העניין הוא רק כאשר מתפללים לכיוון מזרח, אולם אדם הנמצא בצפון או בדרום המקדש, אינו צריך לשנות את כיון התפילה, ויכול להתפלל לצפון אף אם המקדש צפונית מזרחית למקומו, וכן להתפלל לדרום אף אם המקדש דרומית מזרחית למקומו.

אולם בלחם חמודות (ברכות פ"ד סי' יט אות סח) כתב שדי בנטייה לכיוון, ולא צריך ממש את הזווית. ובערוך השולחן (או"ח סי' צד) הרחיב והביא הרבה ראיות לשיטתו שדי שהתפילה נוטה לכיוון המקדש ואין חובה לדייק לזווית המדויקת.

והמשנה ברורה (סי' צד ס"ק יא; בה"ל ד"ה אין) הביא את דברי הלבוש והלחם חמודות, וכתב להלכה שטוב לעשות כדעת הלבוש אם אפשר.

לסיכום נראה כי במקום שאפשר לכוון את מבנה בית הכנסת לזווית המדויקת, או לחילופין שכל הציבור אכן יתפלל לזווית המדויקת יש בכך ענין, אולם במקום שיש בכך קושי, יש מקום להקל בכך.

כיצד ניתן להשיג חכמה או עושר?

נקודה נוספת המובאת בגמרא (ב"ב כה: זוהר בראשית כו:), כי אדם הרוצה לזכות לחכמה יתפלל לכיוון דרום, ואילו אדם הרוצה לזכות בעושר יתפלל לכיוון צפון. הלכה זו לכאורה סותרת את ההלכה הקודמת שבה נאמר כיון חובה להתפלל לכיוון ירושלים.

דעת הרמ"א (או"ח סי' צד סעיף ב) שאכן ההלכות סותרות, ומי שמרגיש צורך להתפלל על חכמה או עושר, ישנה את כיוון התפילה. אמנם המשנה ברורה (סי' צד ס"ק יב) כתב שהכוונה שיתפלל לכיוון המקדש, אולם יטה מעט לכיון דרום וצפון.

ועל כך כתב המשנה ברורה כי האדם בבית הכנסת מתפלל לכיוון ההיכל, ואת ההיכל מכוונים לכיוון ארץ ישראל – ירושלים – מקום המקדש, ובמידה ובנו את בית הכנסת [במזרח אירופה] כדעת הלבוש לכיוון דרום מזרח, יתפלל כרגיל שהרי בתפילתו יש גם נטייה דרומה. אולם במידה והוא נבנה כפי המנהג לעשותו רק לכיוון מזרח יטה מעט לכיוון צפון או דרום כפי שהוא מעדיף. [וכן בית כנסת הבנוי במקום שהוא רק מזרחית או מערבית לירושלים].

אולם הוסיף המשנה ברורה כי בית כנסת הבנוי לכיוון צפון, לדוגמא בדרום ארץ ישראל, או דרום אפריקה וכדומה, אסור להתפלל לכיוון דרום כיון שהוא מפנה את אחוריו אל ארון הקודש. וכן אדם העומד להתפלל במוסקבה או בצפון ארץ ישראל ובית הכנסת בנוי לכיוון דרום, ויהודי זה רוצה להתפלל על עושר, אסור לו להתפלל לכיוון צפון, כיון שהוא הופך את פניו מארון הקודש.

עוד כתב המשנה ברורה (שם ס"ק יא) כי אדם יכול להתאים לעצמו את המקום בבית הכנסת לפי הכיוון שהוא רוצה לנטות אליו. לדוגמא אדם הרוצה לזכות בחכמה, ובית הכנסת ממוקם לכיוון מזרח [למשל באמריקה או גוש דן] יקבע לעצמו מקום בצד השמאלי של בית הכנסת שהוא צפון בית הכנסת, וכאשר יתפלל יטה את עצמו מעט לכיוון ארון הקודש, וכך יתפלל בנטייה קלה לכיוון דרום. מאידך מי שרוצה להתפלל על עושר יבחר את המקומות בצד הימני של בית הכנסת. כמובן שבבתי כנסיות הממוקמים מזרח לירושלים הכיוונים הפוכים.

היכן יש למקם את מקומו של הרב בבית הכנסת?

המשנה ברורה מוסיף כי במידה וארון הקודש נמצא ממש לכיוון מזרח, יש להושיב את הרב בצד שמאל של ארון הקודש שהוא בצפון בית הכנסת, כדי שיוכל להטות את עצמו לכיוון דרום, אך אם יושיבו אותו לימין ארון הקודש לא יוכלו להטות את עצמו לצד דרום משום שאז הוא מתפלל לפינה הרחוקה מארון הקודש. ואנחנו זקוקים שהרב יתפלל בהטיה קלה לכיוון דרום כדי שיזכה לחכמה רבה. אך המשנה ברורה הוסיף כי אם הרב יבקש לעבור מקום ממה שקבעו הגבאים יעורר הדבר מחלוקת עדיף לוותר על כך למען השלום.

כמובן שבתי כנסיות הממוקמים לכיוון דרום אין ענין זה, וכן במידה והם לכיוון צפון ממש, שבכל מקרה הרב אינו יכול להטות את עצמו אין ענין. מאידך במקומות שבו בית הכנסת נמצא ממזרח לירושלים יש להושיב את הרב דווקא מימין לארון קודש כדי שיוכל להטות דרומה מעט לכיוון ארון הקודש.

ולכן בתי כנסת בארצות הברית או בגוש דן שהם בנויים לכיוון מזרח בלי נטייה לכיוון דרום ראוי לקבוע את מקומו של הרב משמאל לארון הקודש. מאידך בית כנסת בסין, הודו, מעלה אדומים וכדומה, ראוי לקבוע את מקומו של הרב מימין לארון הקודש.

כאשר בנו את הארון קודש לצד הלא נכון, כיצד יש להתפלל?

לאור הדברים נשאלת השאלה כאשר בנו בית כנסת, ועקב טעות של מתכנן ובנו את הבניין ארון הקודש נבנה לצד אחר מאשר הצד אליו מתפללים הציבור, ולעיתים הדבר הוא מחמת אילוצים טכניים, שאלה זו גם מצויה בבית כנסת ארעי לדוגמא במחנה קיץ, כאשר הובא למקום ארון קודש, אולם המקום היחיד שניתן להניחו אינו הכיוון שאליו ניתן להתפלל? ונשאלת השאלה מה יעשו האם יתפללו לכיוון ארון הקודש, וספרי התורה? או שמא יפנו עורף לארון הקודש ויתפללו לכיוון ארץ ישראל וירושלים?

המשנה ברורה (סי' צד ס"ק י; יא; יב) כתב את הכללים הבאים:

אסור להתפלל בצורה שאחוריו לצד ארון הקודש, לדוגמא אם בארצות הברית בטעות הניחו את הקודש לכיוון מערב במקום לכיוון מזרח, אסור להיעמד עם הגב לכיוון ארון הקודש ולהתפלל לכיוון מזרח. אולם מותר להתפלל לכיוון הפינה למשל במקרה הנ"ל להתפלל דרומית מערבית.

במידה ובית הכנסת נבנה לכיוון דרום במקום לכיוון מזרח, לדוגמא בית כנסת בארצות הברית הנמצא מערבית לארץ ישראל, נבנה לכיוון דרום, לכתחילה ראוי שכל הציבור יתפללו לכיוון מזרח ולא לכיוון דרום, ומכיוון שאינו מפנה את גבו לארון הקודש אין בעיה שהפנים אינם לארון הקודש.

אולם במידה והציבור מתפלל שלא כדין לכיוון הארון קודש בדרום ולא לכיוון מזרח, אסור לפרוש מהציבור וחובה להתפלל לכיוון דרום כמו כולם, אולם ניתן להתפלל לפינה דרום מזרח, ובכך שהוא מטה את עצמו מזרח אינו נחשב שהוא פרוש מהציבור.

בדומה לכך במידה וארון הקודש במזרח אירופה בנוי לכיוון מזרח, כפי שהיה מקובל לבנות, למרות שעדיף לעשות כפי שהורה הלבוש הוא מזרח דרום, ראוי שכל הציבור כולו יתפללו לכיוון מזרח דרום, ואף אם הציבור מתפלל כולו לכיוון מזרח, כל עוד שאינו פונה לכיוון אחר מהציבור אלא רק מטה את עצמו למזרח דרום אין בכך בעיה, וכך ראוי לעשות. [ראה בביאור הלכה (סי' קנ סעיף ה) שהסתפק מה עדיף להתפלל לכיוון ארון הקודש או ירושלים, אך ראה בשבט הלוי (ח"י סי' כ) שהעיקר להלכה כמו שכתב המשנה ברורה כאן].

האם גם במודים דרבנן צריך להסתובב לכיוון המקדש?

הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (שיח הלכה ח"א סי' כה אות פ) כתב שגם במודים דרבנן חובה להתפלל לכיוון מקום המקדש, והדבר מצוי בבתי כנסיות שבהם יושבים בשני צדדי השולחן, וחלק מהמתפללים יושבים כשהגב לכיוון ארון הקודש. אמנם בעל המשנה ברורה (מחנה ישראל ח"א פל"ט בהשמטה) סבר שבכל דיבור ובקשה מהשם, אף שאינו באמצע התפילה, יש לפחות מעלה גדולה להתפלל לכיוון ירושלים. ולדבריו נראה שכדאי תמיד לבחור מקום לכיוון הארון הקודש – וירושלים, ולא מקום בצידו השני של השולחן עם הגב לארון קודש, ורק בשמונה עשרה מסתובבים לכיוון הארון קודש.

האם היום יש להתפלל לכיוון הכותל המערבי, או לכיוון קדש הקדשים?

המבי"ט (בית אלוקים שער התפלה פ"ה) כתב שכיון שהמקום הראוי לקבל את התפילה הוא ארץ ישראל – ירושלים מקום המקדש, לכן צריך האדם להרגיש בעצמו שהוא מתפלל מול הא-ל השוכן במקומות הללו, ולכן הוא צריך להפנות את פניו לכיוון זה, כדי שירגיש שהוא מדבר מול השכינה שמעולם לא זזה מהכותל המערבי.

ובדומה כתב במקור חיים (סי' צד סעיף א) שהלכה זו נוהגת גם לאחר חורבן הבית, כפי שנאמר בגמרא (ברכות ל.) שלכך כינה שלמה המלך את המקדש (שיר השירים ד ד): 'כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת'. משום שהמקדש הוא תל [בנין הבנוי על הר] שכל הפיות פונים אליו כשהם מתפללים. ואף לאחר החורבן יש לפנות לשם שהרי השכינה לא זזה מכותל המערבי.

מהדברים עולה לכאורה שיש לפנות לכיוון הכותל המערבי ולא לכיוון מקום המקדש. ולכן לכאורה אדם הנמצא בירושלים צריך לפנות לשם, ואדם שאינו יכול לכוון יחשוב בליבו שהוא מכוון כנגד הכותל המערבי, ולא כנגד מקום המקדש. אולם לכאורה אי אפשר לומר כן, שהרי מקור הדין שצריך לכוון את ליבו כנגד בית קדש הקדשים הוא במשנה (ברכות פ"ד מ"ה), ויתכן שהמשנה נאמרה לפני החורבן, ולפני שהשכינה גלתה לכותל המערבי. וכן מה שביארו את המשנה בגמרא שאדם העומד בחו"ל יכוון פיזית את פניו לארץ ישראל ובכך יעורר את כוונת ליבו שהוא עומד כנגד השם השוכן בארץ ישראל. ואם עומד בירושלים יכוון את ליבו כנגד בית קדש הקדשים היינו על זמן המקדש כפי שהיה בזמנו. אמנם בשלחן ערוך (או"ח סי' צד סעיף א) פסק להלכה שיכוון כנגד קדש הקדשים ולא הזכיר כלל שיכוון לכותל המערבי, וכן הסכמת רוב הפוסקים והמשנה ברורה, ולכן נראה להלכה שיש לכוון כנגד בית קדש הקדשים ולא כנגד הכותל המערבי.

ונראה ששורש המחלוקת תלויה במחלוקת אחרת מהו הכוונה שעל האדם לכוון, לדעת המבי"ט והמקור חיים על האדם להרגיש שהוא מדבר עם השכינה הקדושה השוכנת בכותל המערבי בימינו, ולכן עליו להפנות את פניו לכיוון השכינה. אולם המשנה ברורה (סי' צד סק"ב) כתב: 'שיחשוב בליבו ורעיונו כאלו הוא עומד במקדש אשר בירושלים, במקום קדש הקדשים'. כלומר שעל האדם לחשוב בכל תפילה שהוא נמצא כעת בקדש הקדשים מקום שרק הכהן הגדול נכנס לשם ביום הכיפורים היום המיוחד בשנה, לאחר סדר טהרה מיוחד, והוא זוכה לעבוד את השם במקום הנעלה ביותר. ולכן גם בימינו מוטל עלינו לחשוב שאמנם אנחנו לא זוכים לעבוד את השם בפועל בבית המקדש של מטה, אולם ע"י קיום הפסוק (הושע יד ג): 'וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ', כלומר ע"י התפילה בשפתינו זוכים אנו להשלים את עבודת המקדש, והוא נחשב כאילו הקרבנו פרים משובחים על גבי המזבח שיעלו לרצון לפני אדון כל.

אדם הנמצא בכותל המערבי או ברובע היהודי להיכן יתפלל?

נקודה נוספת עליו עסקנו במאמרים קודמים הוא לאיזה כיוון יתפללו תושבי הרובע היהודי או אדם העומד מול הכותל המערבי. והדבר תלוי בשיטות השונות היכן היה מקום המקדש בהר הבית. למעשה יש בכך מחלקות ראשונים האם הוא היה בחלק הדרומי יותר של ההר, או בצפוני, לא נחשזור כעת על השיטות השונות, רק נסכם שראינו רבנים חשובים שבכותל המערבי חלקם מדקדקים להתפלל בנטייה צפונה, חלקם בנטייה קלה מאד דרומה, וחלקם מקפידים להתפלל ישר.

יסודות התפילה

לסיום נביא את דבריו של בעל המשנה ברורה הכותב בספרו מחנה ישראל (ח"א פל"ט בהשמטה) לחיילים שגויסו בכפיה לצבא הצאר הרוסי, ובו הוא מדריך אותו מה יסודות היהדות, וכיצד לקיים את המינימום הנדרש במצבי דחק שכמעט בלתי אפשרי לקיים תורה ומצוות, ובתוך דבריו הוא כותב הדרכה כיצד ינהגו במקרה שהם נפלו חס ושלום בשבי האויב, והוא מחזק את רוחם שבמקרה כזה חס ושלום ירבו בתפילה, וזה לשונו: 'והתפלה על ענין זה לה' איננו דוקא בתפלת י"ח, אלא בכל עת שירצה יוכל להעתיר לה. וגם תפלה זו איננו דווקא בלשון הקודש אלא אפילו בלשון שמורגל בה מנעוריו. אך העיקר צריך שלא יחסר בה שני דברים: א) שתהיה מעומק הלב ולא משפה ולחוץ. ואם יוכל לעורר לבו לבכי מה טוב, וכמאמרם ז"ל כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה שלא ננעלו. ב) שיכוין שילך תפלה זו דרך ארץ ישראל, ומשם עד ירושלים, ומשם לבית קדשי הקדשים, וכמו שנאמר במקרא הנ"ל שהבאתי והתפללו אליך דרך ארצם שנתת לאבותם והבית אשר בנית לשמך, ועל זה מסיים הכתוב ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ועשית משפטם, וכמו שאמרו (בברכות כט:) לענין תפלת י"ח, וכשיעשה כן בוודאי לא ישוב תפלתו ריקם'.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *