חפצים שנשארו בדירה שכורה

שאלה:

שלום וברכה
אנו משכירים את דירתנו לשבתות, ונשארו אצלנו אריזות סגורות של ממתקים או דברים אחרים שכנראה נשכחו ע"י האורחים, אך איננו יודעים מי מהם, ושאלתנו כיצד לנהוג באבידות.
תודה רבה

תשובה:

שלום וברכה,

חפצים שיש אומדנא ברורה שהבעלים השאיר בכוונה והפקיר אותם, מותר לקחת. ולכן דברי מאכל פתוחים שיש סבירות שהבעלים השאירו בכוונה מותר לקחתם. דברים שיש ספק אם נשכח או שהשאירו בכוונה, אסור לפנות אלא אם כן מודיע תחילה לשוכרים שרוצה לפנותם.

וכדי לצאת מכל ספק כדאי שתתלו מודעה במקום בולט שכל חפצים שנשארים על ידי השוכרים, ולא באו לדרוש תוך שבוע הרי הם הפקר. ואם אתם תולים מודעה כזו מותר לכם לעשות בכל מה שנכח כראות עיניכם.

בהצלחה.

מקורות:

הש"ך (סימן רסב ס"ק א ובסימן רסח ס"ק ב) הביא את דעת הרש"ל שבמציאה שנפלה לתוך חצרו ואח"כ התייאשו הבעלים אין אומרים שייאוש שלא מדעת לא הוה ייאוש ובאיסוריה אתי לידיה, ואם בעל החצר הגביה אחרי ייאוש מותר לו לקחת. ורק בהגיע ליד אדם שייך לומר באיסוריה אתי לידיה. והש"ך חולק שגם בחצר אם נפלה מציאה לחצרו קודם ייאוש הרי זה באיסוריה אתי לידיה – וחייב להשיב. ובנתיבות (רסב ס"ק א) כתב שדברי הש"ך המה רק אם אומר שרוצה לקנות בחצר, כגון שמצאו אחר, וטוען בעל החצר שהוא זכה בו תחילה על ידי חצרו, וכיון שרוצה לזכות על ידי החצר, ובאה המציאה לחצרו קודם ייאוש הרי באיסוריה אתי לידיה ולא זכה. אבל אם רוצה לקנות בקניין משיכה או הגבהה, ולא רוצה לזכות בקניין חצר, ודאי שחצרו לא קנתה לו. ולכן אם הגביה אחר יאוש ולא התכוון לקנות בקניין חצר, זכה במציאה.

וברע"א (דו"ח השמטות לב"מ דף כו) הקשה שהרי לעולם לא ניחא ליה לזכות על ידי קניין חצר, שהרי אם יזכה על ידי חצר הרי באיסוריה אתי לידיה, ואינו זוכה בו. וא"כ לעולם נאמר שניח"ל לזכות רק בהגבהה אחרי ייאוש. ולכן תירץ רע"א שכיון שחייבתו תורה להשיב אבדה וחייב להגביה ולהשיבה, חייב גם להתרצות שתזכה לו חצרו במציאה. ולפ"ז דן רע"א שבאבדה שאין בה סימן שאינו חייב להגביהה, גם אינו חייב להתרצות שתזכה חצרו, ומותר לו להגביהה אחר ייאוש ולזכות בה לעצמו.

ולפ"ז שוכר שהשאיר חפצים בדירה שכורה, אם יש אומדנא ברורה שהשאיר אותם בכוונה ואינו רוצה לקחתם, ודאי שמותר לקחת אותם ולעשות בו כרצונו. אולם אם אין אומדנא ברורה שהפקיר אותם, אם החפצים מונחים זמן רב ויש אומדנא ברורה שהתייאש, מותר לשוכר לקחתם, כיון שאין בהם סימן ואין חצרו קונה אותם. אולם אם אין אומדנא ברורה שהשוכר התייאש אסור לפנותם מהבית עד שיודיע לשוכר תחילה, וכפי שהבאנו לעיל שלדעת רוב הפוסקים אסור לפנות חפצים מהבית אלא אם כן מודיעו תחילה.