לתרומות לחץ כאן

מה גדר איסור ביטול תורה / ההיתר לבין הזמנים

שאלה:

מה המקור להיתר של ביטול תורה ובכלל לתקנה של בין הזמנים?

תשובה:

שלום וברכה

הנושא של בין הזמנים הוא בגדר ביטולה זהו קיומה, נערים אינם יכולים ללמוד ברציפות בלי גיוון וקצת מרגוע, באופן ללי חיוב תלמוד תורה הוא לכל אדם לפי כוחו ויכולתו, המנטלית הנפשית וגם הכלכלית, אבל לא פחות מכך אכן זו הנפשית.

מקורות:

הרמב”ם והשו”ע (יו”ד סי’ רמו סעי’ א’) כתבו: “כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין בחור בין זקן גדול. אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה”.

כלומר, כל אדם חייב לקבוע לו זמן ללמוד ביום ובלילה. כמה זמן לא כתוב. אבל הפסוק אומר והגית בו יומם ולילה, ומשמעותו הפשוטה, היא שבכל זמן שיש לך עליך ללמוד תורה. אם אתה עובד כל היום, עליך לדאוג לכך שלפחות יהיה לך זמן ללמוד ביום ובלילה. ואם יש לך זמן נוסף, עליך להקדיש ללימוד עוד קצת זמן.

אספר לך סיפור ששמעתי אודות החזון איש. הרב הענקין הזדמן למקום מושבו של החזון איש בצעירותו בקסובה (ליטא). נפגשו בסיטואציה מסויימת, פנה אליו הרב הענקין שכבר היה רב מפורסם יותר, ולא ידע אודות החזון איש שאז עדיין לא התפרסם כתלמיד חכם עצום: “האם אתה מקדיש זמן גם ללימוד תורה?” השיב לו החזון איש: “כשיש לי זמן אני לומד…” וזה הגדרה הקולעת ביותר עבורו, כהיה לו זמן הוא למד, לא מעבר לכך, אבל כנראה שהוא דאג לכך שיהיה לו הרבה זמן…

בגדר החיוב הזה נחלקו הדעות: מדברי האור שמח בהל' תלמוד תורה מבואר, שאדם חייב ללמוד לפי כוחות נפשו בכל רגע ורגע, כלומר, אדם בעל יכולת רבה חייב ללמוד בכל רגע, אדם חסר סבלנות מטבעו רשאי למעט יותר וכו’ וכו’. אבל ודאי לא מספיק לקרוא את שמע שחרית וערבית, השיעור הזה הוא המינימום ליהודי הפחות ביותר שלא יכול כלום… אלא החיוב הוא ללמוד כפי כוחו, שאגב זו שיטה מחמירה מאוד שמעטים מקיימים אותה בשלמות…

באבן האזל הלכות מלכים פרק ג כתב חידוש גדול, שלמעט מלך המחוייב ללמוד בכל רגע, שאר ישראל מחוייבים ללמוד רק כשאינם עוסקים בדבר אחר, ולדעתו, אם אדם עוסק בדבר שיש לו ממנו הנאה ותועלת, אף שממילא הוא מתבטל אותה שעה מלימוד התורה אין בכך איסור [אלא שהוא מפסיד את מצות תלמוד תורה]. האיסור של ביטול תורה קיים רק כשאינו עוסק בשום דבר מועיל או מהנה ומכלה את זמנו לריק. בשונה ממלך שחייב ללמוד תורה בכל רגע ואינו רשאי לעסוק בהנאות אישיות [למעט צרכי המלוכה]. כמובן יש חובה של לימוד תורה מצד ושננתם לבניך – מצות ידיעת התורה, אנחנו כרגע מדברים מה גדר איסור ביטול תורה.

הצטרף לדיון

3 תגובות

  1. תודה רבה,
    אבל השאלה, ממתי התחיל המושג "בין הזמנים" ומי הפוסקים שכתבו את ההיתר הנ"ל?

    כי ראיתי בשל"ה דברים חריפים ביותר:
    של"ה:[מסכת שבועות פרק נר מצוה אותיות יג – טז] ועיקר הכולל הכל יהיה נעקר ונשרש מן העולם השם של "בין הזמנים", לא יזכר ולא יפקד, רק כל העתים שוים לטובה, יתנהגו במנהג אחד לתורה, כמו שנאמר (יהושע א' ח') והגית בו יומם ולילה.

  2. אינני יודע לומר סקירה היסטורית, אבל ודאי הרבה מאוד שנים, ראשית כבר בגמרא מובא שבימי ניסן ותשרי לא התקיימו שיעורים אצל האמוראים, כמו כן היו ימים מיוחדים שמובא כבר בראשונים שהתלמידים לא היו לומדים בהם, כמו ל"ג בעומר. וכן בט"ו בשבט וט"ו באב כמובא במנהגי וורמייזא לר' יוזפא. בספר אם למסורת יש תיאור נרחב על בין הזמנים מנאוד ממושך פעמיים בשנה בישיבות ליטא במאה ה17, אין לי ידע בהיסטוריה אבל זה מספיק בשביל להבין שודאי מדובר במנהג בן מאות שנים…

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל