שאלה:
שלום רב
בן של גויה ואב יהודי שנמל בן 8 ימים באופן כשר (מילה ופריעה) שהוא על כל פנים גוי ; ואחר כך אמו גירה – האם בן צריך גיור ו אחר כך מילה ? אם כן איך עושים מילה ?
תודה רבה
תשובה:
שלום רב,
זה ברור שהילד צריך גיור, אין בזה בכלל שאלה. השאלה היא רק האם הוא חייב הטפה.
לא כתבת מדוע המוהל מל אותו לשמונה, האם בגלל שהוא לא ידע שאמו גויה, כי אילו ידע שהילד גוי ודאי לא מלים אותו. ואם אכן לא ידע שהוא גוי ומל אותו לשם מצוות מילה ולא ידע שבעצם צריכים למול אותו לשם גירות, דנו בזה האחרונים אם זה מועיל לגירות כאשר הוא יתגייר. כלומר, האם כאשר יתגייר יצטרך הטפה או לא, וראה במקורות.
מקורות:
הפוסקים האחרונים דנו בזה לגבי בן הנולד לו מהנכרית שהוא גוי לכל דבר ובכל זאת נימול לשמונה כאילו היה יהודי. האם בבוא העת כאשר הוריו ירצו לגיירו ולהטבילו לשם גיור יצטרך הטפת דם ברית או לא.
ברשב"א ביבמות מו,א כתב: "והרמב"ם ז"ל כתב מילה היתה במצרים שנאמר כל ערל לא יאכל בו מל אותן משה רבינו ע"ה שכולם בטלו מצות מילה בהיותם במצרים חוץ משבטו של לוי שנאמר ובריתך ינצורו ע"כ. ולפי דבריו שבט לוי הטיפו מהן דם ברית שאלולי כן במה נכנסו תחת כנפי השכינה". כלומר, לדעת הרשב"א למרות שהם מלו עצמם לשם יהדות אין זה לשם גיור – כניסה תחת כנפי השכינה ולכן הוצרכו לעשות שוב הטפה.
אמנם הרמב"ן שם כתב: "דכל שהיו נמולין לא היו צריכין להטיף דם ברית דהא סלקא להו מילה דהא מיפקדי עלה, ולא דמי לגבעוני מהול וערבי מהול דהתם כיון דלא מיפקדי כמאן דלא מהילי דמו וכדאיתא בע"ז פ' אין מעמידין (כ"ז א')". כלומר, לדעתו שבט לוי לא היו זקוקים לעשות שוב הטפה משום שהמילה היתה לשם מצוות מילה.
בקובץ תשובות (הגרי"ש אלישיב ח"א סי' קו) הובא הערות שכתב להרב שמואל ברוך ורנר על ספרו משפטי שמואל שם הביא ראיה מדברי הרמב"ן הנ"ל שאדם שנימול כאשר סברו שהוא יהודי מועילה המילה אח"כ כאשר הוא מתגייר כשם ששבט לוי לא היו זקוקים להטפה כאשר נכנסו תחת כנפי השכינה משום שנימולו לשם יהדות. והגרי"ש אלישיב העיר לו מהמשך דברי הרמב"ן שבעצמו חילק בין שבט לוי לגבעוני וערבי מהול שחייבים הטפה משום ששבט לוי היו מצווים ואילו גויים אינם מצווים, נמצא שכאשר מלים גוי גם אם מלו אותו לשם יהדות לכאורה חייבים בהטפה.
אולם במהדורה שניה כתב הרב ורנר בספרו משפטי שמואל (סי' א') שיפה העירו לו על הראיה מהרמב"ן הגרי"ש אלישיב וכן הגר"ש קרליץ והגר"י סגל. אולם מצא בספר זיכרון (הגר"י אברמסקי) שהובאו תשובה שלו בנידון, והביא מהרמב"ן הנ"ל וביאר, שכוונת הרמב"ן לחלק בין אופן שנימול לשם מצווה – כמו בשבט לוי, לבין ערבי או גבעוני מהול שלא נימולו לשם מצוות מילה כלל. כלומר, כאשר גוי נימול לשם מצוות מילה כגון שסברו שהוא יהודי, זה כמו שבט לוי שנימולו לשם מצווה ואינם צריכים הטפה כלל.
עוד ראיתי בקובץ נצח ישראל ח"ב שהרב שלמה שמשון קרליץ והרב ורנר עסקו בנידון זה ושם הביא הרב ורנר כנ"ל סיעתא לדבריו מהרב אברמסקי בהבנת דברי הרמב"ן. ומ"מ ציין שהמשך דברי הרמב"ן שם לא עולים בקנה אחד עם פירושו של הרב אברמסקי, וז"ל הרמב"ן שם: "ואם תשיבני בני קטורה, לא נתחייבו אלא הם הא זרעם לא נתחייבו וכן פרש"י בפרק ד' מיתות (נ"ט ב'), הלכך בני לוי נדונו כנשים להכנס בטבילה תחת כנפי השכינה עם המילה שלהם".
כלומר, קושיית הרמב"ן על עצמו במה שחילק בין מילת בני לוי לגבעוני או ערבי מהול, מבני קטורה שהם התחייבו מילה. ואם נאמר שכוונתו בחילוק בין בני לוי לגבעוני וערבי מהול שהם עשו לשם מצווה והערבי לא, אז מה הקושיא מבני קטורה שגם לכאו' עשו לשם מצווה? אלא נראה מדברי הרמב"ן שכוונתו לחלק בין מי שמחוייב בדבר ולבין מי שאינו מחוייב כמו גוי, ולכן הקשה מבני קטורה שלכאורה היו מחוייבים בדבר, ועל כך תירץ שצאצאי בני קטורה לא התחייבו.
אולם בהמשך כתב שם שמ"מ אנו למדים מדברי הרמב"ן שמילה של מצווה מועילה לגיור ואין צורך במילה לשם גירות. א"כ לשיטת הרמב"ם בפ"י מהלכות מלכים הלכה י' שגוי שנימול לשם מצווה הרי שקיים מצווה ומותר למולו, וכך כתבו בדעתו הלבוש והב"ח סי' רסח. א"כ כאשר הוא מל עצמו לשם מצוות מילה ומקיים בזה מצווה יועיל המילה הזו לגירות בעתיד כאשר ירצה להתגייר.
הלכה למעשה כך פסק גם בשו"ת מלמד להועיל יו"ד סי' פב, וכך היא גם דעתו של הג"ר שמואל סלנט, וכך פסק גם בשו"ת הר צבי יו"ד סי' ריט, שו"ת דובב מישרים ח"ג סי' נט, שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' לו, וכך גם בספר חמדת ישראל (בעל הכלי חמדה עה"ת, סוף ח"א, מפתחות דף יט).
