שאלה:
בת שנולדה מהזרעה חוץ גופית מזרע של גוי האם היא מותרת לכהן לכתחילה.
תשובה:
דעת הפוסקים כי היא מותרת לכהן לכתחילה.
מקורות:
ראשית נביא את מקור הדין של בת גוי לכהן שאינה אסורה אלא מדרבנן. כפי שנפסק בשו"ע (אבה"ע סי' ד' סעי' ה') בת גוי אסורה לכהן, אלא שאם נשאת לא תצא. ונחלקו הראשונים בדין זה. עי' בשו"ת שרידי אש (אבה"ע סי' עא שהאריך בזה וסיכם את השיטות):
א. דעת הרמב"ם, עכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד כשר לגמרי, וכן דעת הגאונים המובאים ברי"ף, וכן דעת המורה שהביא הריטב"א בקידושין ס"ח והירושלמי קידושין פ"ג הי"ב. ועיין במשכנות יעקב שנוטה להתיר.
ב. דעת הרי"ף, שהולד הנולד מעכו"ם ועבד הבא על ב"י הוא ספק, וכן דעת הרמב"ן. ואם נשא אין מוציאין האשה ממנו. וכן היא דעת היש"ש שם ובשו"ת סי' י"ז וכן דעת הב"ח בסי' ז' שמביא את דעת המהרש"ל ואינו חולק עליו, וכן דעת הב"ש בסי' ד' ס"ק ב'. דעת באר הגולה שם, אות י'אינה ברורה. ודעת תוספות חד מקמאי, שמוציאין ממנו, אבל בחלקת מחוקק סי' ז' ס"ק כ"ו כתב: "מלשון פגומה משמע דלכתחלה לא תינשא לכהונה אבל חללה ממש לא הוי. ועיין במהרש"ל סי' י"ח". וגם הוא סובר שאין מוציאין אם בדיעבד נשא את הפגומה.
ג. דעת הרא"ש, שולד מעכו"ם וישראלית הוא פגום. ואין להוכיח מדבריו אם הוא סובר כרש"י, שאין הפגם אלא בבתו ולא בבן, או לא.
ד. דעת רש"י, שרק הבת פגומה. כך כמעט דעת כל הראשונים, וכן דעת המהרש"ל, הב"ש והלבוש, וכן ראיתי באוצר הפוסקים בשם הגאון בעל אבני נזר וכמה אחרונים, שרק הבת נעשית פגומה ולא הבן.
עי' שם שמסכם כי גם לאוסרים, אינה אסורה אלא מדרבנן. (אמנם יש משמעות מכמה פוסקים שהיא פסולה לכהונה מדאורייתא. עי' בפתחי תשובה מה שהביא מהשער המלך. וכן בחלקת מחוקק שם ס"ק ג' כתב: "ומיהו יש חולקין דלא הוי אלא ספק ואם נשאת הבת לכהן לא תצא והולד ספק חלל" משמע שלדעות אלו היא אסורה לכהן מדאורייתא. אולם ראיתי שם בשרידי אש שהביא מהח"מ בסי' ז' ס"ק כו) כי אין הולד ממש ספק חלל, אלא שהוא פגום לכהונה. אולם המעיין שם יראה שלא כתב כן אלא בדעת השו"ע שכתב שהולד פגום. אבל לדעת הרי"ף והרמב"ן לכאורה הוא סובר שזה ספק דאורייתא. אבל ודאי שהעיקר הוא שגם לדעות שהיא אסורה לכהן אין זה אלא מדרבנן.
ולגבי הזרעה מלאכותית כבר כתב בשו"ת אגרות משה (אבה"ב ח"ב סי' יא). שהבת מותרת לכהונה. וכל מה שפסלו את גוי לכהן זה רק אם היה ביאת איסור.
ובמנחת שלמה (ח"ב סי' צח) הביא משו"ת חלקת יעקב שדעתו כי בת שנולדה מהזרעה מלאכותית ע"י זרע של גוי היא פסולה לכהונה. והאריך שם בראיות לחלוק עליו והוכיח שאין היא נאסרת לכהן כלל. שכל ענין הפגימה לכהונה זה מחמת החללות של האם, ואם האם לא נעשית חללה משום שלא נבעלה באיסור, א"כ אין סיבה לפסול את הבת לכהונה. (נדגיש, כי כתב כן למרות שצידד שם לומר באשת איש שילדה מזרע ישראל אחר שהולד ממזר).
עוד הוכיח ממקור הסוגיא, (יבמות מה,א) שהרי כל הדין שבת גוי נאסרת לכהן, נלמד מק"ו מאלמנה לכהן גדול. "מה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום". והקשו: "מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת הכא נמי, כיון שנבעלה פסלה, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון מנין לעובד כוכבים ועבד הבא על הכהנת ועל הלויה ועל הישראלית, שפסלוה, שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, יצאו עובד כוכבים ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בה".
נמצא, שכל הפסול את הולד הוא רק בגלל שהאם מתחללת. לכן אם האם אינה מתחללת משום שלא היה ביאה כלל (וכן הביא מהבני אהובה שאשה אינה מתחללת אם נתעברה באמבטי), א"כ גם הבת לא נפסלה לכהונה.
וכ"כ שם באגרות משה: "והנה אף שבתשובתי שם נסתפקתי מתחלה אם הולד תהיה בת שמא אסורה לכהונה, נראה לע"ד ברור כדכתבתי שם בסוף שנראה שכיון שהוא בלא ביאה מותרת גם לכהונה לכו"ע, דהא טעם האוסרים לכהונה ולד בת ישראל מעכו"ם הוא משום הא דאיתא ביבמות דף מ"ה דכולהו אמוראי דמכשרי מודו שהולך פגום לכהונה מק"ו מאלמנה לכ"ג משום דליכא למיפרך מה לאלמנה לכ"ג שכן היא עצמה מתחללת דה"נ כיון שנבעלה פסלה, וא"כ באמבטי שלא נפסלה ליכא הק"ו ולכן יש להכשירה גם לכהונה".
